כל מהלך פיתוח כרוך בלקיחת סיכון, וגם פיתוח טכנולוגי פורץ-דרך לא מבטיח הצלחה עסקית. בעולם היזמות, החוכמה טמונה לפיכך בגידור ומיפוי של שדה הסיכון. כך למדתי השבוע מג'ים מורגן (Jim Morgan) שהגיע לביקור בארץ. הצטרפתי למורגן – מחבר הספר The Toyota Product Development System העוסק בתפיסת פיתוח המוצר של טויוטה (יחד עם ג'פרי לייקר), ולשעבר מנהל המערך הפיתוח של פורד – לרצף אינטנסיבי של ביקורים בחברות ישראליות הנמצאות בחזית הטכנולוגית.
למרות השוני במאפייני הטכנולוגיה בין החברות השונות, הרקע דומה: התמודדות עם סביבה עסקית סוערת ומשתנה במהירות גוזרת אתגרים עסקיים עתירי סיכון, וחיי מוצר מתקצרים מחייבים קיצור משמעותי בתקופת פיתוח המוצר. לכך מצטרפת הדרישה לעמידה במחיר תחרותי ובאיכות חסרת פשרות. כל אלה מאלצים את המפַתחים לעבוד בלחץ של מגבלת משאבים (אדם, טכנולוגיה, כלים וזמן).
אנשי פיתוח רבים, והמרתקים שבהם, רואים בתהליכי פיתוח "עתירי סיכון" דרך מהירה להשגת יתרון טכנולוגי. אנשי הפיתוח הישראליים קנו להם שם של בעלי יכולת אלתור, חדשנות, יצירתיות והסתגלות לחיים בסביבה כאוטית.
אך המפגש עם המהנדסים ואנשי הפיתוח הישראלים העלה אצל ג'ים תהייה: האם בהצטיינות הישראלית (עליה גם קרא בספר “Startup Nation”) לא טמון כשל? ג'ים ביקש להזכיר אמת מובנת מאליה שאנו נוטים לשכוח: הסיכון הוא כורח, ולא ערך כשלעצמו. ועל כך הוסיף: "התמכרות לסיכון כדרך פעולה – עיגול פינות בשל לחץ זמן וויתור על עבודה שיטתית – עלולה בקלות לממש את התסריט שמעליו מרחפים המסתכנים."
ניסיתי להסביר לג'ים את האתוס הישראלי "יהיה בסדר!" כאחד ממאפייניה של חברה שסיגלה לעצמה יכולות אלתור בזמן אמת להתמודדות עם הפתעות, או לפחות רואה עצמה כבעלת יכולות כאלה. הפניתי את תשומת ליבו לתרבות הפיתוח הישראלית ולמציאות בה דפוסי האלתור קנו להם אחיזה כה עמוקה, עד שגם את מה שניתן לתכנן מראש, נוטים הישראלים לדחות לרגעים בהם ניתן יהיה לפעול בדרך מאולתרת (עוקפת, מזגזגת וחדשנית ככל הניתן). החשיבה והתכנון המוקדם נדחקים הצידה בפני ההכרח לתת מענה דחוף למשברים ושריפות הפורצים בכל פינה.
ג'ים השתהה לרגע, "ואתה מאמין שעל רקע התרבות והנחות העבודה הללו נוכל לעזור?" "תאר לך, שהיינו מפתחים ב'פורד' טכנולוגיה חדשנית, פורצת דרך, לרכב המסוגל לבלום באמינות מעל 99% מהמקרים… (סיפור דוושת ההאצה של טויוטה עדיין צורב). מי היה מוכן לנהוג על רכב שלא ניתן להבטיח שיבלום ב- 100% מהמקרים? לא רק שהיינו עוברים על החוק, היינו גם מאבדים את אמון הלקוח ובסופו של דבר נזרקים מהשוק. פריצת הדרך הטכנולוגית אינה מבטלת את הדרישה לספק מוצר אמין ובטיחותי."
חדשנות צומחת על בסיס יציב, ידוע וקבוע. על פי מורגן, אין תהליך פיתוח מוצר שאיננו כרוך בסיכון, אך מהלכי פיתוח מוצר ניתנים לניהול באופן אחראי תוך כדי לימוד ותכנון מוקדם ובמסגרת ניסויים. זהו הבסיס לתפיסת פיתוח המוצר של lean (LPPD) המספקת מסגרת מתודולוגית שיטתית ללימוד ולגידור הסיכון. וראו: ג'ים מורגן – על עקרונות תפיסת הפיתוח LPPD.
המהלך השיטתי עלול להראות מעט בירוקרטי בתחילה, אלא שבמהרה ניתן לזהות את הפוטנציאל הטמון בו. ההתמודדות עם הסיכון נעשית בדרך של לימוד שיטתי של הטכנולוגיה והסביבה העסקית אשר במהלכו מוגדרים זהות הלקוח וצרכיו, ונבחנות אפשרויות להתאמה של מענה טכנולוגי קיים (ומוכח אמפירית) למרכיב חדש (שעדיין לא הוכח) (על כך תוכלו לקרוא בין היתר בטור החשוב של ג'ים מורגן: בין יציבות ליצירתיות: לאמץ את הקונפליקט שבתהליך הפיתוח).
אפשר, סיכמנו את השיחה, להביט בעיניים לסיכון הכרוך במהלך פיתוח חדשני ולחייך. אך צריך לעשות זאת בדרך מקצועית בתהליך שיטתי שאיננו סובלני לחיתוך פינות ואיננו מבסס את הצלחתו [רק] על אינטואיציה, הנחות, אמונות, ניסיון העבר, מזל ונס, ובטח לא על כך ש"יהיה בסדר!"
בעז תמיר, ILE
כתיבת תגובה