רבים אומרים "חדשנות" – אולם לא תמיד ברור על מה מדובר: מהי חדשנות? האם ניתן ללמד חדשנות? כיצד מגיעים לחדשנות וכיצד ניתן להישאר חדשניים? הנה כמה טיפים להתחלה…
בשוק גלובלי וסוער, המשתנה במהירות, חדשנות אינה עוד קישוט או המלצה. תרבות ארגונית המקדמת חדשנות הינה חיונית לכל מנהל ולכל ארגון. עידן החדשנות בו אנו חיים מחייב שינוי בנקודת המבט, בדרכי ההתנהגות ובדרך בה מנהלים ומתנהלים ארגונים ועסקים.
הנה כמה דוגמאות: קצב חילופי הדורות והדגמים של מכשירי הטלפון החכמים מעיד כי מחזור חיי המוצר התקצר באופן דרמטי ומוצרים מצליחים מועתקים ומשוכפלים במהירות. במרחב החנויות ברשת אופנות מתיישנות בטרם הצליחו להתבסס. בכל יום השוק נחשף למוצרים, טכנולוגיות ושירותים חדשים. מעבר לכל אלה – השוק משתכלל, המודעות הצרכנית גבוהה ומתוחכמת. השוק הגלוקאלי (הגלובלי-לוקאלי) פתוח, מגוון, צבעוני, חמקמק ונמצא בתנועה מתמדת; לקוחות חסרי סבלנות ונאמנות דורשים (ומקבלים) פתרון אישי ועדכני לצרכיהם המשתנים. אופק התכנון מתקצר משנים לחודשים ושבועות.
"תוכנית עסקית" (באופן תמוה רבות מהן עדיין מגדירות אופק של חמש שנים…), כמסגרת להגדרת מדיניות וקבלת החלטות, הפכה זה מכבר למסמך ארכאי המשמש לדיונים אקדמיים בבתי הספר למנהל עסקים, לניירות עמדה של אנליסטים בלתי מעודכנים או לפקידי בנק הנדרשים להעמיד מסגרת אשראי מבלי שיש להם מושג על רמת הסיכון הכרוך במימון העסקה המוערכת על בסיס התוכנית העסקית – לכולם אבדה היכולת לשקלל את תמונת המציאות ובהתאמה להעריך את איכות וקיימות התוכנית עליה הסתמכו בהחלטתם.
ב"עידן אי-הודאות",1 קבע ג'ון קנט גלבריט ברבעון האחרון של המאה ה-20, מה שהיה לא יהיה. באקדמיה, בשוק ההון ובבנקים עדיין לא הפנימו את המציאות המתהווית כבר עשרות שנים. ההסתמכות על תוכנית אסטרטגית המתיימרת לצפות את העתיד היא מופרכת; מנהלי חברות, יזמים, פקידי ממשלה ומנהיגי ציבור מהמרים כשהם משחקים בתוכניות שלא נבחנו במציאות הקיימת. תוכניות עבודה אלה, שעוצבו על גבי שולחן השרטוט בחדרי ההנהלה או בידי מומחה ("יועץ אסטרטגי"), והנשענות על מושגים, כלים, הנחות, אמונות וערכים שעמדו ביסוד הסדר הישן, תתגלינה קרוב לוודאי כחסרות שחר.
בעידן "כלכלת החדשנות" יכולת ההמצאה והיצירה היא בה-בעת המענה, סדר היום המעשי ודרך הפעולה הנבחרת להתמודדות. אך העצמת יכולת ההמצאה והיצירה מותנית בשינוי תרבותי ובעיצוב תפיסת ניהול וכרוכה בבניית תהליכים ליצירת מוצרים ושירותים חדשניים. גם מושגים כמו אסטרטגיה, תוכנית, מומחיות ומקצוענות צריכים לקבל הגדרה מחודשת.
ראשית, וזהו אולי הצעד הקשה מכולם, יש להכיר בכך שמה שהיה (בהכרח) לא ימשיך להתקיים ועל כן חלק ניכר מהנחות היסוד, הערכים, בסיס המומחיות המקצועית והתובנות שגיבשנו לעצמנו על בסיס ניסיון העבר הפכו בלתי רלוונטיים. ההכרה במגבלות הידיעה היא תנאי ראשון ליציאה למסע בניית כלים, תרבות ותהליכי ניהול המתאימים להתמודדות במציאות המשתנה בעידן כלכלת החדשנות.
חמשת יסודות החדשנות: שינוי הסדר הקיים, אבולוציה, העמקה בהתמחות המקצועית, הכרה חברתית, מתודולוגיה מדעית של חקירה וניסוי.
1) תחילת החדשנות בפריצת גבולות הסדר הקיים: למרות התפיסה הפופולארית, יסודות החדשנות אינם בכאוס, אלא בהתפתחות (דרמטית לעיתים) בסדרי הטבע הקיים – בהיעדר גבולות אין פריצת גבולות.
2) מהלך החדשנות מתקיים בתוך הפרדיגמה האבולוציונית (הדרוויניסטית): השינוי אקראי – מוטציה שהתרחשה באופן בלתי-צפוי. במאה ה-21 החדשנות מתקיימת בתוך מסגרת הפרדיגמה האבולוציונית על כל שלביה, אך בקצב מואץ.
3) חדשנות נוצרת מתוך ליבת הידע הקיים: חדשנות נוצרת בתוך גוף הידע ולא מחוץ למרחב המומחיות הקיים. מי שלא עסק באוֹמָנוּיות הפלסטית, הספרותית או המוסיקלית, לא יוכל להציג בהן פריצות דרך חדשניות. הבנה עמוקה ולימוד השדה המקצועי לאורך שנים הוא תנאי להפקת תוצרים חדשניים. יוצרים חדשניים ופורצי-דרך ייצאו מתוך הקהילה המקצועית גם אם ייחשבו חריגים או מנותקים מהמציאות הקיימת.
4) הכרה חברתית בפעולת היחיד (המחדש): אין חדשנות ללא הכרה. "מפעל החדשנות" יוכח כמועיל (Effective) רק אם יזכה להכרה (חברתית). האוֹמָן או המדען החדשנים, שנעלמו (או הועלמו על ידי שומרי חומות השמרנות) אל תהום הנשייה מבלי להותיר סימן, מותירים בכל זאת חותם המתגלה לעיתים לאחר שנות דור ומקנה להם תהילת עולם. בניגוד אליהם, האוּמן בבית המלאכה, בסדנה, במפעל, בבנק או במרכז השירות – זקוק ללקוח. במקום שלא נמצא לקוח (או קהילת לקוחות) המבקש לרכוש את המוצר או השירות המזוהה כיוצר-ערך, לא תהיה החדשנות בת-קיימא.
5) מתודולוגיה מדעית: מאחר והמוטציה (השינוי האבולוציוני בפרדיגמה) אקראית בטבעה, לא ניתן להגדיר מראש את מקום ואופן התרחשותה. פיתוח חדשני, לפיכך, מתחיל בשאלת חקר (המניחה אי-ידיעה), בניית השערת מחקר תיאורטית (היפותזה) ובחינתה במסגרת שיטות מחקר אמפיריות לאישוש או הפרכה. הניסיון להיות חדשני ללא מתודולוגיה מדעית דומה לאלכימאי המהמר בין אבקות ומתעתע בציבור הנכרך אחרי תקווה מעורפלת וכריזמה.
בעידן כלכלת החדשנות המין האנושי השכיל להאיץ את תהליכי ההתפתחות הטכנולוגית, הכלכלית-חברתית, האוֹמנוּתִית והאוּמָנִית (בעלי המלאכה) בזכות שימוש נכון במתודולוגיה המדעית לבחינה מעשית-אמפירית של פריצות דרך חדשניות. זאת, תוך כדי הכרה במגבלות השליטה בכיווני התפתחות, תופעות לוואי ומוטציות כלכליות-חברתיות, טכנולוגיות וסביבתיות נוספות.
תוכנית אסטרטגית בת-קיימא, מותאמת לכלכלת החדשנות, עוברת דרך שלושה שלבים:
א. היכולת לגלות אמפתיה לצרכי הלקוח (לעיתים, כפי שהוכיח סטיב ג'ובס, להבין את צרכי הלקוחות יותר מהלקוחות עצמם).
ב. הפצת מספר זרעי רעיונות רחב ומגוון על מנת לברור את האיכותיים והמתאימים יותר לצרכי הלקוח.
ג. השבחת "הזנים" הנבחרים ובחינתם בסבבים של ניסויים מהירים וממוקדים הכוללים את הנבטת הרעיון (בניית דגם), עיצוב ושיכלול הדגם ראשוני והרצת מעגלי ניסוי על מספר דגמים, הפקת לקחים ולמידה, ועדכון כיוון הפיתוח במעגל היזום, העיצוב והבחינה:Plan/Ideate; Do/Design; Check/Test; Adjust/Learn .
בבסיסו של עידן כלכלת החדשנות מתקיים עדיין הסדר הישן, אך המשכו בלתי נודע. ומשׁקהילת המין האנושי החלה לרכב על נמר החדשנות, עליה להבין שאין דרך חזרה או ירידה. אולם כן ניתן לשפר את יכולת ויציבות הרכיבה לאורך זמן. אם לא נעשה זאת ניאלץ להסתתר מפני רוח החדשנות בקהילה מסוגרת, באיזו גואה בהודו, בפסגת הר שכוח או בקרחון עסקי נמס לאטו, שיושביו מבקשים להתמיד בסדר הישן.
בעז תמיר, ILE
1 עידן אי הוודאות, ג'ון קנט גלבריט, הוצאת שוקן 1994.
כתיבת תגובה