על מנהיגים המצפים לבואו של הברבור השחור

אוגוסט 16, 2010 • בלוג • בעז תמיר

הסמל של “הברבור השחור” ניצב במרכז ספרו רב-המכר של נסים טאלב. מיהו אותו ברבור שחור, מה הקשר בינו לבין הזירה העסקית בימינו, ולמה הוא חשוב כל כך לארגון שלכם?

העולם השתנה. פרופסורים, אנליסטים, אסטרטגים, מנהלים, כמרים, קאדים, רבנים, אסטרולוגים, ידעונים, קוראים בקפה ובקלפים מנסים את כוחם בקריאת העתיד. התוצאות דומות – לאיש אין מושג מה ילד יום.

תפיסת ניהול הייצור ההמוני – המוֹדרנִית – מכוונת לפעולה בשוק יציב עם מטרות נייחות – היא מתאימה לארגון המתמחה בפיתוח, ייצור ושיווק מוצר או שירות סטנדרטיים שאינם משתנים לעתים קרובות. בסביבה עסקית יציבה ניתן לשפר את ביצועי הארגון על ידי חתירה להתייעלות מתמדת. המטרה אינה לשנות את המוצר או את השירות, אלא לספק ללקוח מוצר (“סטנדרטי”) במחיר תחרותי. המחיר, כך לפי תורת המחירים, הוא הגורם האולטימטיבי המכריע את התחרות.

המנהל ה”מודרני” ממקד את פעילותו בגיבוש התמחות, בייעול תהליכי ייצור ובעיצוב תוכנית אסטרטגית שתכליתה היא שליטה יציבה ומבוססת בשוק היעד. חיזוק יחסי ההון-שלטון, המבקשים למזער את התחרות ולהעמיק את האחיזה בשוק המקומי על מנת להגביר את יציבותו, מחריפים כמובן את המגמה הכללית ומונעים על ידה.

שליטה בשוק, כמו גם בזירה הצבאית, היא תכלית פעולתם של ארגונים המנוהלים בגישה המודרנית-מסורתית, וזו בדיוק הסיבה לשאיפתם של המנהלים המודרניים לתקוע יתד בסביבת פעילות מוכרת ויציבה ולהימנע מפעילות “מסוכנת” באזורים בלתי יציבים.

בספרו רב-המכר הברבור השחור (דביר 2009), נסים טאלב (Nassim Nicholas Taleb) תוקע מסמר בארון הקבורה של הסביבה היציבה. אותו ברבור שחור המשמש את טאלב כסמל, נחשב באירופה במשך מאות שנים לאירוע בלתי אפשרי, עד שהתגלה באוסטרליה.  מבלי להתיימר לחזות את פני העתיד, טאלב מוכן להתחייב שנמשיך להיות מופתעים, וש”ברבורים שחורים” ימשיכו להופיע. עיתויו, צורתו ואופיו של האירוע המפתיע – כל אלה נותרים סמויים כמובן.

אנחנו חיים במציאות שבה ההפתעה הופכת לנורמה – רק השינוי הנו יציב. מנהלים הנחשפים להופעת הברבור השחור תוהים כיצד לארגן את המשאבים – ההון, האנשים, הידע והמידע – בידיעה שהשינוי הנוכחי במבנה הארגוני מתאים להתמודדות עם הברבור השחור הספציפי שכבר נחת כאן, אך לא עם הברבור שעתיד להגיע אחריו. הגעתן של להקות שלמות של ברבורים שחורים מבשרת על קריסה של פרדיגמה ניהולית שתפקדה היטב בסביבה יציבה יחסית.

הדילמה מורכבת: כיצד לשמר את שלד (או שדרת) ההתמחות כבסיס ליתרון תחרותי של העסק, לנגד ההכרח לפעול בגמישות בזירה עסקית משתנה תמיד? כיצד ליישב בין שתי תכונות סותרות אך הכרחיות להצלחת הארגון: גמישות יתר מפחיתה את רמת ההתמחות ולהפך.

על שולחנם של דירקטוריונים מונחים קלסרים מהודרים; אלה הופקו בידי חברות ייעוץ יוקרתיות ונושאים כותרות יומרניות כגון “תוכנית אסטרטגית רב שנתית”. אבל איש לא טרח לציין בפני הפורום המכובד כי מדובר בתחזית המציירת מציאות מעורפלת, חמקמקה. ואם כך, כיצד יסתמך הפורום הזה על תחזית פרובלמטית בבואו לעצב מדיניות עסקית ותוכנית אסטרטגיות שבסיסן התערער?

מנכ”לים המבקשים להיערך ולהתאים את עצמם למציאות של סביבה משתנה מתקשים לבצע שינוי במבנה הארגוני. רבים מנסים לקדם תוכניות ובעיקר “סדנאות חדשנות”, זאת מבלי להבחין כי שינוי טבעה של הסביבה העסקית מייתר את מהות העניין כולו. חדשנות היא תכונה המתקיימת מחוץ למסגרת ייחוס נתונה – “סטנדרטית”. מהי, אם כך, משמעות החדשנות כשמדובר בסביבה עסקית משתנה “בלתי-סטנדרטית” מעיקרה?

אנשי ממשל וצבא המופקדים על מערכת הביטחון נוהגים להפנות אצבע מאשימה כלפי אלה שלא הצליחו לייצר עבורם “מודיעין איכותי”. מדובר במפקדי צבא שהצטיינו בזירת הברבורים ה”לבנים”. הם בנו את הקריירה שלהם על התיאוריה הזו ובתוכה הוכיחו את יכולתם; הם מתקשים לקבל את המציאות החדשה, שבה, כך מתברר, לצעירים ולזוטרים – אלה שעדיין לא “התקלקלו” בדפוסים שפג תוקפם – קל יותר להתמודד עם זירה מוּכָּת ברבורים שחורים.

השינוי המואץ הפך למגבלה “אסטרטגית” של תפיסת ניהול הייצור ההמוני (המודרני), ותובע מאתנו לחשוב מחדש על תפקיד המנהל/ת כמו גם על המסגרת שבתוכה הוא או היא פועלים.

“מומחה,” כך יאמר ההיסטוריון, “הוא אדם היודע יותר ויותר על פחות ופחות.” והציניקן ימשיך ללא היסוס, “וכשהסביבה משתנה, המומחה יוֹדע המוֹן על שום דבר!” כאלה הם המנהלים המודרניים, מנהלים שעיצבו ארגוני מופת, שגיבשו תפיסות ניהול ונהלים ברורים, ששלטו ביד רמה בכוחות שסָרוּ למרותם, עד שהופתעו פתאום לגלות מציאות שונה לחלוטין מזו שהכירו. אכן, תחושת אובדן השליטה מתסכלת ביותר; ולכן מתבקש לשאול עד כמה חרדתו של ה”מנהל המודרני” מאובדן השליטה ממסמרת אותו למקומו.

השינוי הוא מקור האנרגיה המניע את המנהיג. מנהיגות איננה תפקיד. מנהיג איננו אדם ה”מנחית” הוראות או פקודות. מנהיג הוא אדם הרואה בשינוי את תכלית פעולתו. מדד המנהיגות נקבע על פי רמת התעוזה, ועל פי גודל הסיכון שהמנהיג לוקח בתהליך הפקת השינוי ובאחריות על התרחשותו.

תנאי הכרחי להתמודדות עם מציאות משתנה הוא קיומו של מנהיג אמיתי. יחידים וארגונים חסרי מנהיגות יקדמו את פני הברבורים השחורים בהתחפרות; מנהיגים אמיתיים ילמדו את שיטות הרכיבה על גב הברבור השחור אל עבר מרחבים חדשים.

ראשי מדינות, חברות או ארגונים המבקשים לשמר את תפקידם ואת מעמדם ישקיעו מאמצים בהקפאת הסביבה, בבלימת השינוי. הם יתמכרו לתחושה של מי שהפך קורבן של נסיבות הזמן. חרדת השינוי תעודד מנהלי ארגונים להתחפר במקום, לבצר ולשמר את הקיים. והם, הם יופתעו מהמהירות שבה מאמציהם יישטפו, ממש כמו חומות “ארמון החול” על שפת הים.

מציאות של שינוי מתמיד מערערת את יסודות תפיסת הניהול ההמוֹנִי, ומשמשת נקודת מוצא לתפיסת הניהול על פי Lean.

בעז תמיר, ILE

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.