מהנדסים, ארכיטקטים ושאר שאלות זהוּת – ארוחת ערב קיצית עם ג’ון שוק

יולי 20, 2014 • בלוג • בעז תמיר
שיחה עם ג’ון שוק, מנכ”ל Lean Enterprise Institute, על התפתחותה של תרבות Lean ועל שאלת התכלית, ומה לכל זה ולארכיטקטורה (או הנדסת בניין)? 


בכל פעם שאני מזדמן לביקור ב-MIT, אני משתאה על קצב בניית הבניינים, וההשתנות של בתי הקפה והמסעדות בכיכר קנדל שבקצה המזרחי של הקמפוס. בערב שבת קיצי של יולי נמלטו כל שוכני הרובע, עובדי עשרות חברות סטארט-אפ צעירות ומנהיגות שוק ותיקות מתעשיית הביוטכנולוגיה, האלקטרוניקה והתוכנה, מחדרי העבודה הממוזגים בעוצמה אמריקנית אל הבריזה המלטפת על גדות נהר צ’ארלס. היה קשה למצוא שולחן, וג’ון שוק, מנכ”ל רשת Lean העולמית, דילג בקלילות בין בתי הקפה והתקבל על ידי המלצרים בחיוך השמור לאנשי המקום.

“ג’ון,” אמרתי לאחר שנמצא לנו מקום, “אני מתקשה להכיר את המקום. בשנת 1982, כשהגעתי לשכונה, עמד בכיכר קרון קטן למכירת נקניקיות ובירה שסביבו הסתופפו הסטודנטים וחברי סגל ההוראה בערבי שבת”. ג’ון פרץ בצחוק. “גם אני שמתגורר בבניין סמוך כבר ארבע שנים משתומם מקצב ההשתנות. כאן חיים את ההווה מנקודת מבט עתידית. ראה למשל את המרכז הקהילתי של MIT בקצה הצפון מערבי של הכיכר, שעוצב על ידי הארכיטקט פרנק גרי (Frank Gehry) – קומפלקס פוסט-מודרניסטי היברידי מעורר השראה, או ביקורת, המבקש להוות נקודת תצפית אל העתיד.”

זה היה מקום הולם להמשך הדיון ביוזמה אותה אני מוביל בשנה האחרונה לגיבוש הצעת הערך והתכלית של קהילת פעילי ה-Lean של ה-Lean Global Network.

“ארכיטקטים ארגוניים – הגדרה קולעת למהות תפקידנו.” ג’ון פתח את השיחה. “העושים שימוש בכלים אנתרופולוגים, פועלים במרחב גיאופוליטי-חברתי-כלכלי סוער ומנסים להתבונן במציאות המשתנה ולעצב את דרכי הפעולה ההולמות.”

“הדימוי הארכיטקטוני מכסה רק חלק מפעילותנו כיוצרי-ערך לקהילות העסקים והתעשייה בהן אנחנו פועלים,” הקשיתי, “דימוי פעולתנו לארכיטקטורה הוא חשוב, אך בפועל עיקר עבודתנו מתמקדת בהנדסת מבנים. לא שעבודת המהנדס שולית בעיניי, ולמעשה לא הייתי מסתכן לחיות במבנה מעורר השראה שבנייתו לא אושרה על-ידי מהנדס, אך באותה מידה אני חושש שהחיים במבנה שעוצב על ידי מהנדס בניין יהיו מנותקים מאורח החיים אותו הייתי מבקש לעצמי ולבני משפחתי. ובכלל, מי שהפקיד גם את עיצוב הפנים בידי מהנדס קונסטרוקציה דומיננטי וקפדן יגלה שהיציבות של המבנה מסכלת אפשרות לשינוי והתאמה לנסיבות המשתנות לאורך זמן.”

ג’ון נראה מהורהר. “זוהי מחשבה נכונה. אני חושש שגם טויוטה, שהתפתחה בה מסורת ניהולית של מהנדסים קפדניים ושבנתה מבנה ארגוני יציב ובר-קיימא (TPS), עלולה למצוא עצמה במצב בו תמשיך לייצר מוצרים מושלמים מבחינה הנדסית וטכנולוגית, שלא יתאימו לצרכים של לקוחות המחר.” הופתעתי מהפתיחות ומהיכולת להטיל ספק גם בדרכה של טויוטה, שהפכה למיתוס ומופת בקרב פעילי ה-Lean. ג’ון, מהמנהיגים הבולטים של טויוטה בעבר, מבין את אתגרי ההווה של חברה מצליחה שאיננה מרשה לעצמה רגע של מנוחה מבלי להתאים עצמה מחדש לתנאי השוק המשתנים. השינויים הדרמטיים סביב כיכר קנדל מתארים את נוף העתיד. גל החדשנות ישטוף את מערכת הכלכלה והעסקים העולמית. באופן פרדוקסאלי, מבנים הבנויים מחומרים קלים וגמישים יתגלו כשבירים פחות – על מהנדסי הקונסטרוקציה בעידן השינוי המתמיד לפתח טכנולוגיות, חומרים ומנגנוני תפעול אשר יתגלו בו-זמנית כעמידים וניתנים לשינוי.

גמישות וזריזות (Agility) מהווים יסודות חיוניים לעמידות בסביבה משתנה. את הערך לקהילת ה-Lean ניתן לייצר על ידי ארכיטקטורה ארגונית גמישה, המסוגלת לפתח יכולות ארגוניות עמידות בפני סערות הזמן וליצור מרחבים הפתוחים לשינוי מודולארי ומותאמים למציאות.

ג’ון הנהן בהסכמה. “החשיבה ההוליסטית המכלילה עומדת בבסיס תפיסת ה-Lean. השילוב (האופקי) של יחידות מקצועיות מגוונות, בוודאי של הארכיטקטים עם המהנדסים, הוא תנאי ליצירת ערך.” מכאן השיחה נתגלגלה לחילופי רעיונות: הארכיטקט הארגוני אמון על הגדרת התכלית הארגונית הנגזרת מהבנת צרכי הלקוח. הארכיטקטורה הארגונית גוזרת מן התכלית את ארגון המשאבים, את תפיסת הניהול והתרבות הארגונית ואת החשיבה האסטרטגית.

בשעה שהארכיטקט הארגוני יעסוק בעיצוב הארגון סביב הגדרת תכלית קיומו (שאלת ה”למה?“), המהנדס יתרגם את תוכנית הבניין אל שאלת ה”איך?” תוך הובלת הארגון לבניית תהליכים יוצרי-ערך הנעים סביב שאלת ה”מה?“.

בלמידה מדרכיה של טויוטה, פעילי תפיסת ניהול ה-Lean הגיעו להישגים מרשימים בהתמודדות עם תנאי שוק משתנים במהירות. שיטות עבודה אמפיריות המבוססות על יציאה לשטח, איסוף עובדות וניסויים ממוקדים; תרבות ארגונית המקדמת חשיבה ביקורתית ופתוחה על מנת ללמוד ולהבין את המצב הקיים – אלה הם מקצת מיסודות הבניין.

“בעוד יכולותיהם של המהנדסים משתפרות בקצב מואץ,” סיכמתי את הבנתי, “אני מזהה חולשה בפיתוח יכולות הארכיטקטורה הארגונית הכוללת. בדומה לטויוטה לא השכלנו לפתח תהליך סדור לגיבוש התכלית. איך להתמודד עם האתגר שמציב בפנינו השוק הגלובלי הפתוח, המשלב יחד את עבודת מערכות הפיתוח והייצור?1 כארכיטקטים אנחנו נדרשים לעצב ארגון אפקטיבי בעל יכולות פיתוח חדשניות שניתן לתרגמן למוצר או שירות יוצר-ערך בשוק (Innovation to Market). נדרש מחקר מעמיק לגיבוש וניהול אסטרטגיית שיווק במשיכה (Pull Marketing), ולבסוף בניית קומפוזיציה מערכתית המשלבת את חמשת מימדי מסע השינוי (Lean Transformation Model).”

כדרכו, ג’ון הנהן בחיוך: “אכן בעיה. ואנחנו הרי מקדמים בעיות בברכה. עוד דרך ארוכה לפנינו.”

בעז תמיר, ILE


1 זהו האתגר שהציב בפנינו צוות המחקר של MIT בראשות סוזן ברגר. ממצאי המחקר של MIT סוכמו בספרה של סוזן ברגר “Making In America – From Innovation to Market“, ובאסופת המאמרים Production in the Innovation Economy” בעריכת ריצ’רד לוק (Richard Lock).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.