נתראה בבחירות 2016

מרץ 15, 2015 • אירועים בארץ ובעולם • בעז תמיר

לקראת בחירות 2015 הפך “הבית” המפלגתי נזיל ופרוץ. חגיגת הספינים וההבטחות מסתיימת ב-17 למרץ 2015. הרכבת הקואליציה תהיה האות לפתיחת המרוץ לבחירות 2016. 


עדיין לא ברור מי יהיה ראש הממשלה הבא וכיצד תיראה ממשלתו, אך ברורה למדי המציאות עמה ייאלץ להתמודד ביום לאחר כינון ממשלתו, מציאות שתחייב אותו להיערך לקראת בחירות 2016 כבר בימיו הראשונים בתפקיד. ראש הממשלה הבא יקבל אולי מאה שעות, ולא ימים, של חסד להתאקלמות. יהיה עליו לקבל החלטות הרות-גורל בתוך שבועות מעטים. לאחר תקופת ארוכה של התססה ושיסוי מחנות במדינת ישראל האחד בשני, במציאות של הרחבת הפערים הכלכליים ולחץ בינלאומי, מדינת ישראל נעה לכיוון מצוק המחייב קבלת החלטות לפעולה ועשייה נמרצת, שתוצאותיה לא תהיינה ניכרות לעין בקדנציה הקרובה.

בדומה לזירה העסקית המעורערת ומשתנה במהירות, המאופיינת במחזורי מוצר מתקצרים, כך גם זמן הקדנציה של ממשלה ישראלית הולך ומתקצר. כשמדובר במבנה הממשל ובמציאות הישראלית ארבע שנים הן נצח, ואופק של שנתיים גם הוא טווח ארוך. המסקנה המתבקשת מן האמירה המפורסמת של הכלכלן הנודע ג’ון מיינרד קיינס (“בטווח הארוך – כולנו נמות!”) היא קביעת מדיניות פעולה לטווח המידי. על מנת להמיר הצהרות-חזון ריקות ממעש ומלאות בהפחדה – באסטרטגיה לפעולה, יש להתמקד בהשגת יעדים קצרי-טווח הניתנים לבחינה ואישוש מעשי.1

המלכוד הוא שכל מהלך מעשי לשינוי המציאות עלול לפרק את הקואליציה שאך גובשה. לחצים חיצוניים ופנימיים יחייבו את הממשלה הבאה לקבל החלטות ללא דיחוי, וכך או כך הסיכוי שתוכל לשרוד מבלי שחישוקי הקואליציה ייפרמו הוא זעיר. חלון הזמן הקצר בו תתקיים לא יאפשר לה לפתח יוזמות לטווח הארוך.אם לא תתמקד בבניית היסודות לגשר, היא עלולה לבנות (שוב) גשרים באוויר.

התוכנית האסטרטגית של הממשלה הבאה צריכה להעמיד חלופות לחמש קונספציות שקרסו זה מכבר:

1. קונספציית “ניהול (הכלת) המשבר”, כבסיס להתמודדות עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, קרסה במלחמת עזה האחרונה – סבב האלימות הבא כבר מעבר לפינה.

2. קונספציית הניתוק בין המשבר האיראני והמשבר הפלסטיני, שאינה מקובלת על ציבור ישראלי רחב ועל המערכת הבינלאומית בכלל, מקוממת בעיקר את השותפה העיקרית של ישראל – ארה”ב. בלי מהלך להסדרת היחסים עם הפלסטינים (בהסכם דו-צדדי) הלחץ הבינלאומי על ישראל יגבר, והשפעותיו הכלכליות והחברתיות תטלטלנה כל הרכב קואליציוני. התוכנית החלופית צריכה לזהות את מקורות השורש למצור הבינלאומי ההולך וסוגר על ישראל ולהתמודד עמם.

3. קונספציית המשך השליטה בגדה המערבית, העומדת בסתירה לקיומה של מדינה יהודית מחד גיסא, ודמוקרטית מאידך גיסא. אין כל תכנית בת-קיימא להמשך השליטה בכל השטח מבלי לאבד את צלם האנוש ואת ערכי היסוד הקבועים במגילת העצמאות.

4. קונספציית העדפת “כוחות השוק” (כנימוק להיעדר מעורבות ממשלתית) ו”היד הנעלמה” (תוכנית “מע”מ אפס”), יחד עם התעלמות מהצורך לפתיחת השוק לתחרות, התעלמות שמנעה את הורדת רמת המחירים והסדרת בעיות הדיור. התנהלות זו הופרכה עם התפרצות משברי הדיור, יוקר המחייה והתערערות מערכת הבריאות הציבורית.

5. לבסוף, קונספציית ניהול תקציב מאוזן (הנחיית OECD) תוך כדי הרחבה תקציבית בתחומי הביטחון וטיפול סימולטני במשברי הדיור, הרפואה והחינוך קרסה אף היא. כלכלת ישראל לא יכולה לשאת את תקציב הביטחון התופח יחד עם נטל הטיפול באתגרי החברה והכלכלה מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב (פריצה שמשמעותה אסון מוניטרי).

החברה הישראלית הוכיחה בעבר שבעת צרה ביכולתה לעשות מעשים גדולים. יחד עם זאת, די בכל אחת מהסוגיות הללו בכדי להעסיק ממשלה במשך קדנציה מלאה, ועל כן קשה לראות במציאות הפוליטית הנוכחית הרכב מלוכד ומגובש דיו לטפל סימולטנית בכל חמשת האתגרים. כך או כך, ניסיונות הממשלה הנוכחית להתחמק מהכרעות נכשלו, וגם “ניהול” המשבר המדיני-בטחוני, חברתי וכלכלי הוכח כסיסמה חלולה. שום ממשלה לא תוכל יותר להמשיך להכריז על “ניהול” מבלי לנהל וליזום בפועל מהלכים שיערערו את הקואליציה.

תכניות שלא תלווינה בהכנת תשתית ותהליכי פעולה אופרטיביים3 לא תעמודנה במבחן הביצוע. התנעת סדרת רפורמות (לדוגמה בשוק האנרגיה, או בקק”ל), החלטות על קיצוץ תקציב הביטחון, הקפאת ההתנחלויות, יצירת צעדים בוני אמון עם הפלסטינים (ועם הקהילה הבינלאומית), התמודדות עם נייר עקרונות נשיאותי לקביעת מסגרת לחידוש המשא ומתן המדיני ופריצת הבידוד הבינלאומי, הצטרפות לקואליציה בינלאומית בהובלת ארה”ב ומדינות ערב הסוּנִיוֹת במטרה להתמודד באופן אפקטיבי עם הגרעין האיראני – כל אלה הם צעדים ראשונים במהלך ארוך ומורכב, והסיכוי להשלים את מלאכת הבנייה בקדנציה אחת אפסי. לפיכך, טוב תעשה הממשלה הבאה אם תהיה מציאותית ותתמקד בצעדים קטנים ומדודים – בהנחת ראש הגשר עליו יידרש הציבור הישראלי להחליט בבחירות 2016.

המחנה המכונה “הלאומי”, שנכשל בשש השנים האחרונות ב”ניהול” המשברים, יתקשה לשרוד לאורך זמן את סערת הלחצים הבינלאומיים; ממשלת “אחדות” שמטבעה נועדה להתקיים בזמן (רוטציה) מוגבל, עלולה לחשק עצמה לדעת בלי יכולת ליזום מדיניות כלשהי וסופה שתקרוס אל תוך עצמה; לבסוף, המחנה המכונה “הציוני” מקבל כרגע אשראי מוגבל, וספק אם הקואליציה שיקים תשרוד את הטלטלות שתביא פעולה מנהיגותית נחושה וממוקדת למימוש תכנית מדינית להסדרת הסכסוך, לפתרון מעשי למשברי הדיור, החינוך והרפואה ולהתמודדות עם העמקת הפערים הכלכליים.

בוחרי 2015 מגלים רמת נאמנות נמוכה ותנודתיות גבוהה. “הבית” המפלגתי הפך נזיל ופרוץ. חגיגת הספינים וההבטחות מסתיימת ב-17 למרץ 2015. לא עוד! השנה הקרובה תעמיד במבחן את מי שמבקש להנהיג, ליזום ולקבל החלטות לפעולה.

הרכבת הקואליציה תהיה האות לפתיחת המרוץ לבחירות 2016. עליית רמת התחכום של הבוחרים, וירידת נאמנותם למותגי המפלגות הוותיקות, מציבות בפני הפוליטיקאים את ההכרח להוכיח את יכולתם במהלכים מעשיים לשינוי המציאות. “לא נתנו לי”, “הפריעו לי”, “מגבלות הקואליציה”, “עשינו מה שאפשר” – יש לקוות שאמירות אלה לא תוכלנה לשמש תחליף ללקיחת אחריות ופעולה מעשית לשינוי המציאות. “בכיינות,” כאמרתו המחוספסת של רבין, “איננה בסיס למנהיגות”.

על מנת לבסס את מעמדו בבחירות 2016, ראש הממשלה הבא יהיה חייב לקבל החלטות מהר. אזרחי ישראל נותנים את קולם למי שישכיל ליצור לבוחרים ערך. לא מופעי קסם, הפחדות ואיומים, אלא בעיקר הוכחת יכולת להשתחרר מלפיתת הקונספציות המסורתיות, גילוי מנהיגות והנעת מהלכים מעשיים לשינוי המציאות. ניתן בתוך שנה וחצי להוביל מהלך המניע תהליך מדיני אפקטיבי במקביל להובלת רפורמה בתחום הדיור (פירוק מנהל מקרקעי ישראל ורפורמה בקק”ל). בשתי הסוגיות הללו ניתן להתוות את הדרך ולבצע שינוי ממשי ראשוני בתקופה קצרה. בחירות 2016 תהווינה משאל עם על תוכנית מוכחת (לאחר שנבחנה4) לאשרור הסדר עם הפלסטינים והקמת קואליציה יציבה לפתרון בעיית הדיור ויוקר המחיה, ולשיקום מערכת הרפואה הציבורית.

בהצלחה לראש הממשלה הנבחר. עליך לזכור כי החברה הישראלית מייחלת לשינוי ולכן הציפיות גבוהות. לא ניתן למרוח אותנו שוב בהבטחות. אם לא תוכיח במעשים נחרצים שביכולתך להעביר אותנו אל מעבר לתהום שמולנו, לא תקבל את אמון הציבור לבניית הגשר בבחירות 2016.

בעז תמיר, ILE


1מחדשנות לכאורה לחדשנות זהירה – בסביבה סוערת חסרת וודאות מעשה החדשנות לא יכול להסתכם בהברקה או רעיון, בוודאי לא בשכפול דפוסי פעולה ידועים ומוכרים“, בעז תמיר, 4 לאוגוסט 2014.

2מה לעשות עם המציאות הזו – בין התבצרות בעבר להימלטות לפנטזיה אודות העתיד יש דרך לשרוד ולצמוח בסערה גיאופוליטית“, בעז ועידו תמיר, 18 לספטמבר 2011.

3נכשלים בהצלחה – מדוע שיעור המימוש של תכניות אסטרטגיות כה נמוך?” בעז תמיר, 11 למרץ 2015.

4הניסוי הוא התוכנית“, בעז תמיר, 29 לספטמבר, 2014.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.