אקולוגיה תעשייתית: לתרגם חדשנות למציאות עסקית

יוני 15, 2014 • בלוג • בעז תמיר

מחקרה של פרופ’ סוזן ברגר מ-MIT מגלה שההפרדה בין העיצוב והפיתוח הנעשים בשוק המפותח לבין פעילות הייצור המיוצאת למדינות המתפתחות היא ירושה רעה של המאה ה-20. החלופה המסתמנת: אקולוגיה תעשייתית

בביקורה של סוזן ברגר בשבוע שעבר במכון ILE בישראל נחשפתי לעומקם של ממצאי המחקר המקיף שהובילה לאחרונה על מערכת הייצור בכלכלת החדשנות1 (PIE Commission). צוות המחקר, שגובש ביוזמת נשיאת MIT סוזן הוקפילד (Susan Hockfield), כלל כ-20 חוקרים בכירים בתחומי הכלכלה, הניהול, מדעי המדינה, ההנדסה והמדעים המדויקים. בראש הצוות עמדו הפרופסורים סוזן ברגר ופיליפ שרפ (Phillip Sharp), חתן פרס נובל בביולוגיה.

המחקר שהובילה ברגר, אשר בתקופת לימודי ב-MIT זכיתי להיות דוקטורנט בהנחייתה, עסק במאפייניהן של מערכות ניהול, תפעול וייצור בהן מתורגמת החדשנות לערך כלכלי ללקוח, ומשם לקיימות וצמיחה כלכלית. הוא נערך בין השנים 2010-2013 וכלל ראיונות עומק ולימוד אודות 265 חברות בוגרות – מובילות שוק מקומי וגלובלי במגוון תעשיות, וכן מעקב אחר התפתחותן של 150 חברות סטארט-אפ שמקורן במעבדות המחקר הטכנולוגי של MIT, וסקר בקבוצת מדגם של 900 מפעלי תעשייה.

בבסיס המחקר עמדה השאלה: “מהם המשאבים והיכולות הנדרשים לתרגם חדשנות לערך כלכלי?” ארצות-הברית נהנית מיכולת חדשנות, מעומק מחקר וידע מדעי, מקירבה לשוק הצרכני הגדול בעולם, ומגישה פתוחה לשוק ההון. מדוע, אם כך, כלכלת ארצות-הברית נמצאת כבר שנים בקיפאון? האם Apple היא המודל הניהולי הנכון לכל חברה אמריקנית? האם חברות העוסקות בתעשיית המידע (IT) ובתחומי התקשורת והתוכנה – חברות חדשניות המפתחות ומעצבות את מוצריהן בארצות הברית אך מייצרות אותם בסין ובמזרח הרחוק – יכולות לשמש מודל פעולה איכותי להפרדה בין פעילות העיצוב והפיתוח שנעשית בשוק המפותח לבין פעילות הייצור שנעשית במדינות המתפתחות? כיצד תיראה בעתיד כלכלת ארצות הברית שתותיר בתוך גבולותיה רק את פעילות הפיתוח, השירותים, שוק ההון, הפיננסים והשיווק, ותוציא את פעילות הייצור ועבודת הכפיים אל מחוץ לחופי המדינה (Off-shore), למקומות בהם שכר העבודה נמוך?

בשבוע הביקור של סוזן ברגר בישראל ניסינו לבחון את המשמעויות לכלכלה הישראלית, המבקשת לאמץ לעצמה בעשור השני של המאה ה-21 את תפיסות הניהול ודפוסי הפעולה העסקיים שגובשו במשך המאה ה-20 בארצות הברית.

ממצאי המחקר סוכמו בספרה של סוזן ברגר “Making In America – From Innovation to Market“, ובאסופת המאמרים “Production in the Innovation Economy” בעריכת ריצ’רד לוק (Richard Lock). המסקנות מפתיעות ומעוררות מחשבה. עקרונית, מגלה קבוצת המחקר, לא ניתן להפריד בין פעילות הפיתוח והעיצוב לבין פעילות הייצור. הערך ללקוח נוצר בדרך של גיבוש חבילה אחת המשלבת חומרה, תוכנה, עיצוב המוצר וחוויית השימוש והשירות. גם אם ניתן לפרק את חבילת הערך לרכיביה השונים, ולערוך הפרדה תיאורטית בין גורמי ההתמחות יוצרי-הערך, לא ניתן להפרידם מעשית ותפעולית. החדשנות איננה נחלתם הבלעדית של גורמי הפיתוח, הפרסום והעיצוב בלבד, ובוודאי אינה שייכת רק לבעלי מקצוע וידע ייחודיים. שם המשחק החדש הוא שילוב תעשייתי בתוך מערכת אקוסיסטם, המקיימת סדרה מורכבת של יחסי גומלין בין החי (תעשייה גלובלית) והסביבה – Industrial Ecosystem.

אין ארגון יחיד, חזק וגדול ככל שיהיה (גם לא אפל, מיקרוסופט או גוגל), שיוכל לשלוט בכל השווקים כל הזמן. היכולת להתמודד עם סביבה משתנה ומתערערת מושתתת על יכולת לארגן את משאבי הפיתוח והייצור במסגרת מגובשת – זרם-ערך (Value Stream) – בתוך מערכת ארגונית אופקית המשלבת יכולות ומשאבים מקצועיים מגוונים. על מנת להשיג את הגמישות וזריזות התנועה ולהתמודד עם הבשלה מהירה של מוצרים וטכנולוגיות, על המערכת כולה לעבוד בתוך אקוסיסטמה שבה קבוצה מלוכדת מקיימת שפה ותרבות מגובשת. תעשיית הרכב העולמית, לדוגמה, פועלת כיום על בסיס רשת ספקים – אקוסיסטמית גלובלית אחידה: רובם של כלי הרכב ללא קשר לשם היצרן או המודל, מיוצרים על ידי אותה רשת ספקים גלובלית מתמחה. באירופה ניתן לזהות אזורי התמחות בהן פועלת מערכת אקוסיסטמית של יצרנים מתחרים שלמדו לפעול במשותף לפיתוח תעשיית הנייר והדפוס (גרמניה), הקרמיקה (איטליה) או המספנות ותעשיית הציוד הימי (נורווגיה). כך גם בסביבות בוסטון ו-MIT נוצרת אקוסיסטמה הקושרת אשכול חברות בתעשיית הביו-טכנולוגיה, או בישראל מרכזי הפיתוח והייצור של תעשיית הרכיבים האלקטרוניים (semiconductors).

השאלה העומדת בפני ארגון עסקי המבקש לפעול בזירה סוערת ומשתנה, איננה רק מי המתחרים וכיצד הם פועלים. השאלה היא גם מי השותפים, וכיצד ניתן ליצור שיתוף פעולה במסגרת קואליציה אקוסיסטמית פעילה בכפר הגלובלי.

בעולם שהפך כפר גלובלי כל ארגון חייב לראות בכל רכיבי המערכת העסקית חלק חיוני שאיננו ניתן להפרדה. כלכלת החדשנות מהמאה ה-21 שונה בטבעה מהנחות היסוד של הכלכלה המסורתית שגובשה ועוצבה במאה ה-20. על מנת להבטיח צמיחה וקיימות כלכלית יש להסיר את חומות ההפרדה הפיקטיביות שבין עובדי הצווארון הכחול והלבן, בין אנשי הפיתוח והייצור, בין המנהלים והעובדים יוצרי-הערך. הניסיון ליצור חיץ בין מדינות מפותחות ומתפתחות מנותק מהמציאות, שכן לא ירחק היום בו יכולות פיתוח המוצרים והחדשנות הטכנולוגית בסין, בקוריאה, בברזיל ובטאיוואן לא יהיו נחותות מאלה שבארה”ב, גרמניה ויפאן. הפקרת פעילות הייצור על ידי המדינות המפותחות תותיר אותן בפיגור כלכלי קשה.

כל זה לגבי ארצות הברית, אך האתגרים העומדים בפני התעשייה והכלכלה הישראלית לא שונים במידה רבה. אנחנו הבאים בתור.

בעז תמיר, ILE

 


1 Production in the Innovation Economy (PIE) Commission, MIT – 2010-2013

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.