על גיבורי תרבות וחלוקת המשאבים

דצמבר 17, 2014 • בלוג • פול לוי (Paul Levi)

פול לוי מפנה את תשומת לבם של מנהלי בתי החולים ליוזמה אמריקאית להעסקת חיילים משוחררים, ואגב כך מעורר מרבצה את המחשבה הרדומה על סדר העדיפויות הלאומי שלנו.

חברה בריאה, בת-קיימא, היא זו המסוגלת לאזן בין התלכיד החברתי-לאומי וצרכי הקיום והביטחון ובין המרחב הנדרש לקיום של זהות היחיד, לחופש הביטוי, היצירה והרוח.

הצומת ההיסטורי של יוני 1967 סימן מעבר חד מחרדה קיומית להכרעה צבאית, אירוע המסמן את פיצול השיח הישראלי בין שני מחנות: “על חרבך תחיה1, ו”לא על החרב לבדה2. לאחר קרוב ליובל אנחנו לומדים כי ביטחון אישי, לכידות וקיימות חברתית אינם ניתנים להשגה בכוח החרב לבדה.

פול לוי, ידידי ושותפי לדרך ה-Lean, עוסק בפוסט הנוכחי בגיבורי המלחמה האמריקניים ובאפשרות להיעזר בהם שנית – הפעם לבניית הביטחון הפנימי בשירותי הרפואה. באחד ממפגשינו פול העלה בפני נתון מדהים: “רמת הסיכון למות בבית חולים אמריקני מסיבות שאינן קשורות לנסיבות האשפוז – כלומר ממחלות זיהומיות או משגיאות בטיחות שנעשו על ידי הסגל הרפואי – גבוהה מזו של חייל שנשלח לעיראק או אפגניסטן.” ואני גיליתי (לתדהמתי) שעל פי נתוני הלמ”ס בישראל כ-4,000 מאושפזים בבתי החולים בישראל בשנה נפגעו ממפגעי זיהום וכשלי בטיחות רפואית! כלומר שרמת הסיכון של חולה המאושפז בבית חולים ישראלי דומה לרמת הסיכון של חייל שלחם במלחמת יום הכיפורים, וגבוהה מהסיכון הכרוך בפיגועי הטרור, בתאונות הדרכים (כ-380 הרוגים בשנה) ובסך כל סבבי האלימות שעברו על מדינת ישראל בארבעים השנים האחרונות.

אם לא נדע לשנות את תכלית חלוקת המשאבים הלאומיים ולהפנותם מתקציב הביטחון לתקציבי מערכת הבריאות, החינוך והרווחה, לא יוותרו ידיים שיוכלו להחזיק בחרב כשנזדקק לה; אך אם נדע לשנות את נקודת המבט החברתית ואת סדר העדיפות הלאומי, ולהצמיח גיבורי תרבות מתוך ואל תוך מערכת הרפואה הציבורית הקורסת, אזי נדע מהו חוסן אמיתי, ולא נזדקק לאויב חיצוני כדי לפחד.

בעז תמיר, ILE


האם מערכת הבריאות צריכה להעסיק את הגיבורים הלאומיים שלנו?3

פול לוי

אני יודע שכולנו חשים אסירי תודה לגברים ולנשים המשרתים במערכת הביטחון, ועושים כמיטב יכולתנו לעזור להם להשתלב מחדש בחייהם האזרחיים עם סיום מילוי תפקידם. אחת התכניות העיקריות העוסקות בנושא פועלת בחסות קרן של לשכת המסחר האמריקאית (US Chamber of Commerce), ושמה “Hiring Our Heroes” (מעסיקים את הגיבורים שלנו). התכנית החלה לפעול במרץ 2011 כיוזמה לאומית “שנועדה לעזור ליוצאי צבא, חיילים משוחררים ונשות חיילים למצוא הזדמנויות תעסוקתיות הולמות.”

נדמה לי שאחד הכיוונים החשובים בהקשר הזה הוא מערכת הבריאות, וכי זו האחרונה תיטיב לרתום את הכישורים המיוחדים של רבים וטובים בעלי עבר צבאי. אלה מאתנו שפעלו למען שיפור עבודת הצוות ומערך התקשורת בין הגורמים השונים בתחום הבריאות ציינו לעצמם לא פעם כי הפתרון לבעיות שנתקלו בהם במסגרת עבודתם עשוי להגיע מן המערכת הצבאית דווקא, וכי הוויית בית-החולים עשויה ללמוד לא מעט מיחידה קרבית לוחמת הנמצאת בפעילות מבצעית. לדוגמה, מערך ניהול עבודת הצוות (Crew Resource Management) הקיים במערכת הצבאית מהווה תשתית אופטימאלית להתמודדות עם מצבי לחץ קיצוניים. דוגמה מובהקת לכך היא זו של אווירת הדריכות המתקיימת בתא הטייס או בחמ”ל (cockpit) בהם נדרשת מצד אחד הגדרה ברורה מאד של היחסים ההיררכיים, אך שעל כל אחת מהנפשות הפועלות מוטלת האחריות לדאוג לביטחון הצוות כולו מצד שני. בסביבת בית החולים מקבילה מדויקת: העובדים נדרשים לתפעל יחידות לטיפול נמרץ ושירותים נוספים שבהם רופא בכיר הוא אמנם האחראי הרשמי על “תא הטייס”, אבל על כל חבר אחר בצוות מוטלת האחריות לשמירה על רווחתו של החולה ומניעת פגיעה בו.

נוכחתי לדעת כי התכנית להעסקת חיילים משוחררים זכתה למספר לא מבוטל של תומכים ונותני חסות, אולם כמעט שלא מצאתי ביניהם שותפים מתחום הבריאות (HCA יוצאת מכלל זה). יתכן שמדובר בתחום הראוי לתשומת ליבם של מנהלי בתי-חולים אשר זוהי עבורם הזדמנות לעזור לכוח עבודה איכותי, מסור וראוי של חיילים משוחררים (תוספת מבורכת המשנה מאליה את דפוסי ההעסקה הרגילים במערכת הבריאות), ואגב כך לסייע בהטמעתן של שיטות עבודה חדשות בכל הנוגע להיבט של עבודת הצוות ושיתופי פעולה הכרחיים בתוך בתי-החולים. כל זאת בתקווה שהדבר יביא להטבה במצבם של הצוות הרפואי, החולים ומשפחותיהם.


1 . “וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ” ברכת יצחק לעשו – בראשית כ”ז ל’

2 .לא על החרב לבדה” רות בונדי, א. לוין-אפשטיין, 1984 .

3 . Paul Levy, Can health care help hire our heroes? ,November 2014

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.