אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

דצמבר 26, 2016 • אירועים בארץ ובעולם • Boaz Tamir

בחירות 2016 כבר לא יתקיימו. מה ניתן להבין מכך על המציאות שלנו ומניין נבעה הטעות בתחזית שלי?

במרץ 2015 חזיתי כי "נתראה בבחירות 2016"1, והנה השנה מסתיימת, הממשלה בישראל יציבה והבחירות לא מסתמנות באופק. טעיתי2. אינני מבקש לסמוך על זיכרונם הקצר של הקוראים אלא לברר את הנחות היסוד שעמדו בבסיס התחזית השגויה.

מה מקור הטעות?

הטעות הבסיסית שלי – טשטוש בין הנחות לעובדות. הנחתי שהמדינה נשלטת בידי מערכת פוליטית דמוקרטית ובה הבחירות הן דרך משמעותית להשפיע על גורל המדינה ואזרחיה. הערכתי שהציבור יתקומם כנגד מי שפוגע במצבו הכלכלי ויפעיל מנופים פוליטיים לשינוי המסלול. והנה, הציבור הישראלי מרוצה ממצבו. הוא חש גאווה לאומית למרות שישראל נמצאת במקום האחרון ברמת העוני בקבוצת המדינות המפותחות (OECD), למרות הנתונים המצביעים על דעיכה כלכלית (שחיקת רמת הפריון, ירידת קצב הצמיחה והייצוא ועלייה בלתי פוסקת במחירי הדיור) ולמרות מצבה הבינלאומי המתדרדר של ישראל. בניגוד להנחות היסוד שלי, לציבור הישראלי תחושת בטחון ויציבות בסביבה מאיימת (ולראייה האמון הגבוה בצה"ל) המרסנים את העניין הציבורי בפעילות פוליטית כמנוף לשינוי.

על פי נתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית 2016 "הציבור הישראלי לא מאמין במוסדות השלטון […] בתחתית הרשימה נמצאים המוסדות הפוליטיים."3 המחקר מצביע על שחיקה מואצת של אמון הציבור במוסדות השלטון בכלל ובפוליטיקאים בפרט. בדומה לרוב אזרחי הגלובוס, הציבור הישראלי איבד אמון ביכולתה של המערכת הפוליטית לעצב את מהלך חייו ומגלה ספקנות גם לגבי מעורבות פוליטית המוגבלת למועד הבחירות.

ההקשר הגלובלי – זרמים תת-קרקעיים של ערעור

שקיעתם המואצת של המוסדות והתהליכים הפוליטיים שעוצבו וגובשו לאורך המאה ה-20 קשורה בסדרת שינויים המערערים את המערכת הגיאופוליטית-כלכלית, וביניהם: מהפיכת הטכנולוגיה5 משנה את טבעם של מערכות הסחר ושוק העבודה4; האצת הגלובליזציה מרחיבה את מעגל המשפיעים על טבעה של המערכת הגיאופוליטית; שינויי האקלים המלווים בסדרת מכות בצורת במרכז אמריקה ואפריקה ובמזרח התיכון דוחפים עשרות מיליונים למסע נדידה אל המרכזים האורבניים במדינותיהם, ומשם צפונה לכיוון אירופה או ארה"ב. זוהי מערכת אקולוגית שזרמיה האדירים כרוכים זה בזה, מערבלים אותנו ומעצבים מחדש את החברה ומוסדות הממשל המסורתיים.

דינוזאורים גדולים וחזקים ניגפים בפני חרקים גמישים וזריזים היודעים ללמוד ולהשתנות במהירות. הכוח האסטרטגי של יחידים וקבוצות קטנות – כוח הבנייה והיוזמה (סטארט-אפ) או כוח ההרס (טרור), שוחק את יתרונם של המבנים הקיימים. מדינות מתפרקות המשמשות חממות לקבוצות טרור רדיקאליות (סוריה, עיראק, סומליה, לוב, מצרים/סיני) מסוכנות ומאיימות על הסדר הגלובלי יותר מאשר מדינות חזקות ויציבות.

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

במקום חזון, תקווה או תוכנית לשפר את איכות החיים של אזרחי מדינותיהם, מנהיגים פופוליסטיים מקדישים את רוב זמנם להפחדות, ציוצים ופּוֹסטִים. בעידן הפוסט-אמת, כשכבר לא ניתן להבחין בין ספין למציאות, קשה לצפות שבחירות דמוקרטיות תוכלנה להשפיע על שינוי המגמה. חוסר האונים של הציבור הנותר מאחור הופך לזעם המופנה כנגד הממסד הפוליטי והאליטות הכלכליות6.

כלי התארגנות חדשים להתמודדות עם זרמי הזמן – כמו "רשתות חברתיות", "דמוקרטיה ישירה", "גיוס המונים" (Crowd Funding), "משאבי ידע פתוחים" (Open Source) ורשתות בלוקצ'יין7 – ישמשו אלטרנטיבה למסגרות הפוליטיות בכך שיאפשרו ליחידים, קבוצות וקהילות לפעול באופן בלתי אמצעי ולהתמודד עם כוחות השוק והטבע.

לפני שנה וחצי הנחתי שהמשחק הפוליטי הדמוקרטי המסורתי יהיה אתנו עוד שנים רבות, אך חוכמת הרבים מלמדת שהעתיד כבר כאן. המוסדות הפוליטיים, כמו מפלגות ובחירות, עוברים חניטה לקראת הכנסתם למוזיאון של ההיסטוריה.

ואולי עוד ניתן להחיותם? אשמח להיווכח שוב שטעיתי.

בעז תמיר,

ILE


1 נתראה בבחירות 2016, בעז תמיר, 15 למרץ 2015.

2 האיש שלא ידע לשאול, ג'ים וומאק, נובמבר 2016.

3 פרופ' תמר הרמן, מדד הדמוקרטיה הישראלי 2016, דצמבר 2016: "אמון הציבור בכנסת עומד על 26.5% (לעומת 35% אשתקד), האמון בממשלה עומד על 27% (לעומת 36% אשתקד) ואילו האמון במפלגות עומד על פחות מ-14% (לעומת 19% אשתקד)."

4 "מנוע Lean – צמיחה בקצב חוק מוּר", בעז תמיר, 14 לדצמבר 2016.

5 ראו: הלקוח הנייד-לקט, בעז תמיר, 14 לנובמבר 2014.

6 טראמפ בקערת הספגטי, בעז תמיר, 15 לנובמבר 2016.

7 בלוקצ'יין (Blockchain) – מנגנון אמוּן המשנה את פני הכלכלה העולמית, בעז תמיר, 21 לדצמבר 2015.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *