השתלטות מאקרון על המערכת הפוליטית בצרפת היא שיעור חיוני לכל יזם ופוליטיקאי המבקש לעלות על מגרש המשחקים. השיעור הראשון: הגדרת תכלית יוצרת-ערך ללקוח, בפוליטיקה כמו בעסקים.
ברבור שחור בפוליטיקה הצרפתית
רק לפני שנה וחצי השם עמנואל מקרון לא היה מוכר לרבים, אך הטירון הפוליטי עם פני הילד, שהיה העוזר האישי של הנשיא פרנסואה הולנד וזכה להיות שר אוצר לפרק זמן קצר, הצליח בכיבוש בזק לערער את המערכת הצרפתית מן היסוד. מקרון הקים את התנועה הפוליטית LRM ("אן-מארש" – La République En Marche), הצליח לזכות ברוב חסר תקדים במרוץ לנשיאות ולהפוך את התנועה למפלגה השלטת גם בפרלמנט (306 מושבים מתוך 577).
במקביל, החלוקה המסורתית מהמאה ה-20 של שמאל-ימין בין מפלגות, זהויות ואידאולוגיות הפכה בלתי רלוונטית: מפלגת השמאל הסוציאליסטי רוסקה, וכ-90% מנציגיה איבדו את מקומם בפרלמנט, וגם מפלגת הימין הרפובליקנית, שרק לפני כמה חודשים הובילה את המרוץ לנשיאות, מגיעה לסף קריסה.
הדרך הבלתי צפויה והמהירות בה הצליח מאקרון לשנות את תמונת המציאות הפוליטית היא מקרה נוסף של "ברבור שחור". בסוף העשור השני למאה ה-21 הממסד הפוליטי המסורתי מתגלה כשברירי בדיוק כמו החברות העסקיות המסורתיות. בדיוק כמו ג'ובס, גייטס, צוקרמן, בייזוס, פייג' וברין בשדה העסקי, מאקרון לא ניסה לפעול בתוך המסגרות הקיימות אלא לערערן ולהציג אלטרנטיבה תוכנית וארגונית. התוצאה: אדם יחיד חסר מערכות ארגוניות ותשתית לוגיסטית הצליח להשתלט על שוק מטרה (פוליטי) ב-14 חודשים.
חזון גלובלי של תקווה ואופטימיות
מאקרון אישש את תיאוריית "החדשנות המערערת" של פרופ' קריסטנסן (Christensen) מהרווארד: תקיפת המערכת מן הבסיס, עקיפת המתווכים בפנייה ישירה ללקוחות עם הצעת ערך אטרקטיבית – כזו שמועילה ללקוח ולא יעילה מנקודת מבטו של הספק. במקום להחניף לקבוצות בוחרים, מאקרון ערבל את יסודות תפיסתם האידיאולוגית. יחד עם קבוצת צעירים חסרי ניסיון פוליטי הצליח להעביר מסר אישי וקהילתי מותאם להמונים (Mass customization). תנועת "לה-מארש" בנתה קהילה המקיימת קשר ישיר עם נבחריה ללא גורמים מתווכים (כמו מפלגה, איגוד מקצועי או ממסד דתי). הרטוריקה של מאקרון משדרת חזון של תקווה לעולם אוניברסלי, הומניסטי, וכן של שקיפות, טוהר מידות וליבראליות המעודדת גיוון אתני, לאומי, דתי וגם מגדרי –50% מבין נבחרי הפרלמנט של LRM וחברי ממשלת מאקרון הן נשים!
מאקרון ותנועתו אינם תנועת מרכז. הם עיצבו את המפה הפוליטית מחדש: קו ההפרדה בין מחנות השמאל לימין במפה הפוליטית נמחק והומר בקו הפרדה חדש בין המחנות הלאומיים-אתניים-דתיים לבין המחנה הגלובליסטי. תנועת לה-מארש התמקמה בראש מחנה הפדרציה הגלובלית – בין היתר דרך העמקת הקשר עם הגוש האירופאי, תמיכה בהאצת תהליכי הגלובליזציה ועמידה כנגד הגל הלאומי המתבדל העובר על בריטניה וארה"ב. הגל הלאומני שתפס תאוצה מדאיגה בצרפת (ובבריטניה) התרסק על קיר תנועת ה"לה-מארש". "החזית הלאומית" בהנהגת לה-פן נותרה עם 8 מושבים בפרלמנט והפכה להערת שוליים.
אלטרנטיבה לשמאל ולימין המסורתיים
מאקרון מעורר עליו מחד את חמתה של תנועת השמאל הסוציאליסטי בשל תמיכתו בפתיחת השוק לתחרות, בעידוד הורדת חומות המגן הלאומיות והיפתחות לתחרות גלובלית, בהצעה לשחוק את כוחם של האיגודים המקצועיים ולהגדיל את מרחב התמרון לניוד ופיטורי עובדים. לראייתו, פתיחת השוק לתחרות תשפר את כושר התחרות ותעמיק את הגמישות העסקית ואת רמת הפריון במשק הצרפתי. מאידך, מאקרון קורא תיגר על המחנה הניאו-ליבראלי בכך שהוא מלווה את פתיחת השוק לתחרות בפרישת רשת בטחון חברתית-כלכלית לאוכלוסיית העובדים שייפגעו מהתחרות הגלובלית. מאקרון הולך בעקבות פינלנד והמדינות הסקנדינביות בהצעה ליצירת "שכר מינימום אוניברסלי" (מס שלילי) המשולם לכל אזרח שאיננו מועסק (לכיסוי צרכי מחייה בסיסיים).
מפת המאבק הפוליטי החדש חוצה גבולות מדיניים, לאומיים וגיאוגרפיים. למרות גלי הפליטים והטרור, הציבור המרכז והצפון אירופי עדיין מטיל ספק בחזון השיבה למדינת הלאום ודוחה את התחזית הקודרת של סמואל הנטינגטון על "מלחמת הציוויליזציות" בין מערב יודו-נוצרי ומזרח איסלמיסטי.
המאבק הגיאו-פוליטי-כלכלי רחוק מהכרעה. קשרו את החגורות, כי רכבת ההרים הגלובלית בתוכה אנחנו נמצאים רק החלה במסע, והמציאות תעלה על כל דמיון.
כתיבת תגובה