גרפיטי קולי אשר מנציח זיכרון

נובמבר 6, 2021 • בלוג • Boaz Tamir

לעתים גרפיטי מנציח זכרונות ואירועים במקום התרחשותם. היום יכול אדם, כל אדם, לשמר את זיכרונותיו ולומר את דברו באמצעות גרפיטי-קולי (Audio-Graffiti) שיישמר לאורך זמן.

קרוב לשלושים שנים חלפו מאז מותו של אבי. ימיו האחרונים בהוספיס בבית החולים תל השומר זכורים לי כימים של קשר קרוב ושיח אינטימי, מלא חמלה ואהבה. דווקא בסיטואציה כאובה זו, לאחר שנים של ריחוק, נוצר בינינו חיבור. מטושטש ממשככי הכאבים אבא סיפר לי בחיוך על המפגש עם אמא: "ממש כאן, בחצר בין הביתנים, רגע לפני הקונצרט של יהודי מנוחין… פגשתי אחות 'מוסמכת'…. במוסיקה אני לא מבין. אבל היא היתה הכי יפה שם. בסוף הקונצרט כבר היינו רגע לפני החתונה." החיוך הכל כך נדיר אצלו האיר את פניו המיוסרות. הזיק בעיניים החזיר אותי לימי הילדות המוקדמת, אל אבא נערץ ומגונן, איש חזק הניצב איתן על שתי רגליו. ואז שוב בתל השומר, עם הפציעה במלחמת ששת הימים שהותירה אותו קטוע רגל. הזיק בעיניו כבה. אבא הפך לאיש זועם ומתוסכל שהסתגר בתוך עצמו. מאז לא שוחחנו אלא התווכחנו, התרחקנו, עד שהקשר שלנו כמעט שהתפוגג. והנה, כשימיו היו ספורים חזרנו לשוחח. אבא ביקש להעביר אלי את סיפורי חייו: מזכיר הנוער העובד, מפקד קורס המ"כים בג'וערה, מחזיק את ברן (הצנום) על כתפיו בטקס הנפת "דגל הדיו" באילת. סיפר על יצחק שדה המפקד, יגאל [אלון] המנהיג, ויצחק [רבין] הג'ינג'י החבר. לבסוף, דיבר בפתיחות, בכאב, גם על היחסים עם אמא, הילדים והנכדים.

גם אמא העבירה את ימיה האחרונים בהוספיס בתל השומר, אך היא הייתה שקועה בתרדמת עמוקה. אולי שמעה את מילות הפרידה שלחשתי באזניה. גם היא השאירה אותי עם חידות שלעולם לא ייפתרו. הורי לא הרבו לספר, ואף אני לא חקרתי את סיפורי חייהם. הצער על ההחמצה הזו עמד לנגד עיניי בעת עיצוב מיזם My Record, היוצר את הקשר בין מספר למאזין ומאפשר חיבור אל הזיכרון האישי והקהילתי.

סיפורים אישיים רבים המשויכים לאותו מקום עשויים ליצור פסיפס המשקף סיפור תרבותי וחברתי של מקום, דור או קהילה. אם בעבר סיפורים הועברו סביב המדורה מדור לדור ונשמרו בחיק המשפחה או השבט, ולימים הם נאגרו במוסדות החינוך והדת וכן באתרי זכרון, מוזיאונים או אנדרטאות, הרי כיום המרחב הווירטואלי (הדיגיטלי) מעמיד לרשות המספרים והשומעים דרך נוספת ליצירת ואצירת הזיכרונות.

לפלטפורמת התקשורת My Record שתי שכבות: אישית וחברתית. השכבה האישית מאפשרת לכל אדם להקליט את זיכרונותיו בדרכו ובטעמו. השכבה החברתית מאפשרת למספר לחקוק את סיפוריו במקום התרחשותם ולהנגיש אותם למאזינים – שוב, לפי בחירתו. מערך זה מאפשר להאזין לסיפורי חיים הניתנים למיון לפי נושאים ספציפיים כמו: דמותו של אדם, הקהילה, השכונה, או לפי תמות כלליות כמו: אמנות, יזמות ותעשייה, פוליטיקה, סיפורי מהגרים, מלחמות ועוד.

פעמים רבות הגעתי לעיר זרה לפגישת עסקים או לביקור תיירותי. כמעט תמיד ניסיתי להיפגש עם בני המקום כדי להיטיב להבינו. ואולם, ברוב המקרים חזרתי לאחר שעות של שוטטות לחדר מלון זר ומנוכר, מבלי שחשתי שהתוודעתי לסיפורו של המקום. על ידי שימוש באפליקציית My Record, כשעל מפת הגלובוס יהיו חקוקים דיגיטלית כגרפיטי קולי (Audio-Graffiti) סיפורי תושבי המקום (הקבועים והחולפים), לא אהיה לבדי גם בעיר זרה.

ולאחר שאטביע במפה את הסיפור המשפחתי שלי, מי שיבקרו בבית החולים בתל השומר וישתמשו באפליקציה יוכלו לגלות שבין הביתנים הישנים התקיים כאן עולם עשיר של דרמות אנושיות החודרות ללב.

בעז תמיר, ILE.

תגיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *