רכישת טוויטר מאתגרת אותנו לחשוב מחדש – כיצד מגדירים עסקה משתלמת?
"לו הייתי שואל אנשים מה הם רוצים, התשובה הייתה כנראה סוסים מהירים יותר…"
(הנרי פורד)
אף שדפוס הפעולה היזמי של אילון מאסק מוכר, הוא מצליח בכל מהלך להפתיע מכיוון אחר. בקרב אנשי שוק ההון מהלך הרכישה של טוויטר מוצג כאחד האירועים התמוהים בתולדות ענף הטכנולוגיה, והוא מאפיין את אילון מאסק כמשבש-על, המערער לא רק את תפיסות ניהול הפיתוח הטכנולוגי, אלא גם את ההבנה המקובלת של "ערך כלכלי" או "מודל עסקי".
איש אינו חולק על מעמדה של טוויטר כרשת חברתית בעלת השפעה עצומה. אך על אף השפעתה החברתית, התקשורתית והפוליטית – טוויטר חסרת המודל העסקי לא מצליחה להגיע לממדי הצמיחה של פייסבוק או טיקטוק. הפרשנים והאנליסטים חלוקים: חלקם מציעים מרשמים אסטרטגיים ל"הצפת" ערכה העסקי של החברה, ואחרים קוראים לסגור אותה לחלוטין. בהיעדר מניע עסקי גלוי לעין מאחורי הרכישה, מתקבע החשד לקונספירציה מניפולטיבית.
מאסק, כמנהגו, לא מתרשם מהשיח התקשורתי, בז לרגולטורים, מתעלם מהספקנים ולועג לאנליסטים. לדידו, אומדן השווי של טוויטר על בסיס תזרים מזומנים נשען על פרדיגמה כלכלית ארכאית. מהפכת הטכנולוגיה הדיגיטלית שינתה מהיסוד גם את המציאות העסקית ואיתה את נקודת המבט לבחינת ערכם של עסקים.
מאסק הוכיח בסדרת מיזמים כמהפכן המערער פרדיגמות קיימות. בתחילת דרכו ערער את הפרדיגמה הפיננסית (PayPal). בהמשך על גבולות מרחבי המוביליות (Tesla, ApaceX) ובמהלך האחרון הוא קורא תיגר על הפרדיגמה הכלכלית-עסקית.
לגבי מאסק, כוחה של טוויטר הוא ב-217 מיליון המשתמשים שלה. לדבריו מדובר ב"כיכר העיר שזכתה לאמון המשתמשים, פלטפורמה נחוצה לחוסן הדמוקרטי ועתיד הציוויליזציה" (כנס TED 14.04.22). מאסק מנסח כך את המסגרת המארגנת לחופש הביטוי: "לאפשר למישהו שאתה לא סובל לומר משהו שאתה לא מסכים לו." המענה לצורך בחופש ביטוי ושיח ציבורי משמש בסיס למיזם עסקי ויעד לפיתוח טכנולוגי.
תחילתו של מיזם מונעת ממענה לצורך אנושי. איכות המענה תיבחן ביכולת האמפתית של היזם להפוך את צרכי המשתמשים למוצר. ניתן לשער כי פלטפורמת טוויטר תשמש למאסק מרחב מעבדתי (Ecosystem) לפיתוח מוצר חדשני, אך מוקדם לומר אם ברכישת טוויטר מאסק יעשה שימוש במתודת חקר אינדוקטיבי – המאפשרת למשתמשים לקחת חלק פעיל (design partners), בהתאמת המוצר לצרכיהם וטעמם.
רשת חברתית בתוכה פועלים מיליוני משתמשים הופכת לא רק לנכס כלכלי אלא גם משמשת מרחב פיתוח ועיצוב למוצר חדש. ככל שיורחב מעגל המשתמשים השותפים לעיצוב המוצר, ייווצר מהלך פיתוח אפקטיבי המדייק את הצעת הערך ללקוח ואת המודל הכלכלי לבעלי המניות.
התוכנית האסטרטגית להשבחת ערכה של טוויטר ממוקד בחיזוק אמון ציבור המשתמשים. המהלכים עליהם הכריז מאסק כוללים מעבר לתוכנה בקוד פתוח המאפשרת בחינה ציבורית של האלגוריתם לניהול השימוש במידע אישי; שימוש בטכנולוגיית בלוקצ'יין לאבטחת מידע שתאפשר פעילות מאובטחת ברשת; ולבסוף – מאבק בבוטים ובתוכן שקרי ופוגעני תוך אימות זהות הדוברים.
המודל העסקי של גוגל ושל הרשתות החברתיות פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק נשען על טכנולוגיית כריית ומיצוי המידע והפעלת מערכת אלגוריתמים חסויה בכדי לזהות ולנטר את דפוסי ההתנהגות של המשתמשים. על מנת ליהנות מיתרונות הרשת כולנו מוכנים לשלם את מחיר אובדן הפרטיות. מאסק מאתגר, לפחות בהצהרותיו הראשונות, את המודל העסקי המקובל כשהוא מתחייב לשנות את נקודת ההתייחסות הבסיסית למשתמשים – להפסיק להציע למכירה את המידע על המשתמשים לצרכים שיווקיים ולהתחיל להפוך אותם ללקוחות הזכאים למעטפת פרטיות וחיסיון אישי וקהילתי. להם החברה חייבת נאמנות.
מאסק איננו מקבל את המונח מיזם חברתי שאיננו פועל במסגרת עקרונות כלכליים. לשיטתו יצירת ערך חברתי היא בסיס למיזם עסקי, ולהפך – מיזם עסקי נבחן גם בערך (הערכי, החברתי) הישיר שהוא יוצר ללקוחות, והערך הזה בתורו מגדיר שווי כלכלי.
התוכנית העסקית שמאסק מתכנן לטוויטר כוללת עידוד המשתמשים הפרטיים להצטרף ולהפוך פרטים פעילים ברשת (B2C) ללא תשלום (freemium) ובכך לקבוע את ערכה היסודי של הפלטפורמה. גורמים עסקיים, מפרסמים, פוליטיקאים, ארגונים, חברות ורשויות הממשל לאומי ומוניציפלי (B2B) המבקשים לקיים קשר ישיר עם נמעניהם, יחויבו בתשלום (Premium). מאסק רומז כי לאחר שישלים את מהלך התיקון והעיצוב מחדש של טוויטר ויעלה את ערכה הכלכלי, יחזור ויהפוך את החברה לציבורית.
האם לחופש הביטוי יש ערך כלכלי?
האם שיח פתוח חסר גבולות, ללא בקרה או עריכת תוכן, ללא צנזורה, בלי הסרת ציוצים ובלי חסימת חשבונות של גורמים מתלהמים יוכל לשמר תרבות חברתית פוליטית ראויה (ומי יקבע מהי)? האם טוויטר תהפוך לפלטפורמה חברתית המחזקת את ערכי התרבות הדמוקרטית? האם פריצת מגבלות השיח עדיפה על מסגרת הנשלטת ברגולציה ועורכים מטעם? או אולי הדיבורים על שוק חופשי פתוח יתבררו כדיסטופיה בה השיח ב"כיכר העיר" יישלט בידי יחיד?
התרחיש האוטופי של מאסק עשוי לערער את שליטת גוגל ופייסבוק במרחב הרשתות החברתיות, ומכאן לשנות מהותית את כללי המשחק ברשתות החברתיות. ובמהופך, מימוש התרחיש הדיסטופי, "כיכר העיר" אנרכיסטית מוצפת שיח קיצוני ואלים, או השתלטות אוטוריטטיבית על השיח, עלולים להתברר כפארסה חברתית וקריסה עסקית קולוסאלית.
בעז תמיר, ILE.
כתיבת תגובה