למרות הדימוי שלו כנשק יום הדין שיכריע את המערכה מול הקורונה, יש בסגר רק פוטנציאל לבלום לרגע את התפשטות המגפה – לא להכריע אותה. השאלה האמיתית היא מה קורה ביום שאחרי הסגר
"אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא)
חידת התגובה (ציות או התנגדות) לחזרה לסגר כללי ניצבת כעת בפני מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית, המוניציפלית והקהילתית. ההחלטה על החזרת הסגר היא הודאה בכישלון השלטון, עכשיו אפשר להאשים את הציבור במחדל ולזרוק עליו את האחריות לגורלו. אבל מה יקרה אם הסגר פשוט לא יעבוד? איזה טעם יהיה בסגר כשמערך קטיעת שרשרת ההדבקה עדיין לא מוכן, גם לא לאחר חצי שנה!
ציבור שהופקר לגורלו ידאג לעצמו, וחוכמת הרבים תוביל להפרת הציות להחלטות הממשלה. בזמן הסגר. בעלי המסעדות והחנויות, האמנים, נהגי המוניות, בעלי גני האירועים, הצימרים, נהגי ההסעות ובתי המלון יתקשו להשלים בהרכנת ראש עם קריסת מפעל חייהם. האם מיליון מובטלים ועשרות אלפי בעלי עסקים שקרסו יודו בהכנעה על מענק של כמה מאות שקלים, או בתמיכת עמותות נדבנים?
היכן נמצא גבול הציות להדממת מערכות החינוך: בתי הספר, הישיבות, בתי האולפנה, הפעוטונים והמשפחתונים? ישנם כאלה שימצאו דרכים עוקפות למערכת חינוך שאטמה את שעריה בפני התלמידים והחניכים.
והמחאה עולה מדרגה. מפגינים יוצאים מהבתים ומכסים את הארץ. האם המפגינים בבלפור יפנו לפתע את המאהל? כיצד המשטרה תתמודד עם עשרות אלפי מפגינים המתיישבים בשקט על המדרכות והכיכרות בפתח ביתם? האם ההמונים בגשרים ובצמתים יתפנו לבתיהם? האם יתכן שאזרחי ישראל הנתונים במצור יהפכו אותו על ראש הממשלה וחברי ממשלתו?
האמון הציבורי נשחק לרמה המעלה חשש לאי-ציות ואולי מרי אזרחי. בלי אמון הציבור אין משילות. האם ראש ממשלה נטול אמון הפועל באופן שיטתי לחיסול הלגיטימיות של מוסדות אכיפת החוק יוכל לצפות מהמשטרה הפרקליטות לפעול כנגד מפירי הסגר? כיצד תתמודד משטרת ישראל, המונה כ-31,000 שוטרים, עם כמה מאות אלפי מפרי סגר? ומה יעלה בגורל מפירי הסדר כשבתי המשפט יפעלו במתכונת מוגבלת?
גם אם יבלום לרגע את התפשטות המגפה הסגר לא יכריע אותה, ועלול להפוך מאמצעי למיגור המגפה לגורם המאיץ את הקריסה הכלכלית והחברתית, ובכל תיעלם שארית אמון הציבור ותפגע יכולת המשילות של כל מי שיבקש את המנדט בעתיד. מחדל יום הכיפורים 1973 עשוי להתגמד מול קריסת מערכות הממשל ועומק שחיקת ההון החברתי בראש השנה ויום הכיפורים תשפ"א.
הפעלה לא מוצלחת של נשק יום הדין תערער עד היסוד את מערכות התכנון, התקצוב וקבלת ההחלטות. תופעות של אי-ציות ואף מרי אזרחי יעקרו את פעולות הממשלה שהתרוקנה מסמכות. בהיעדר לגיטימיות יהפכו משרדי הממשלה לבועות אטומות המאכלסות שרים ופקידים חסרי יכולת (ותקציב) למימוש מדיניות. הכנסת תתמלא פוליטיקאים שעיסוקם בהפקת ספינים, ואפילו מלחכי פנכה ולוביסטים יפסיקו לשחר לפתחם.
ההחלטה נתקבלה, אך מבחן האכיפה עדיין לפנינו. את הישגיו של הסגר הקודם בזבזה הממשלה הזו בקלות דעת ושחקה את האמון הציבורי במעשיה. ההחלטה על חידוש הסגר פותחת משחק חדש, וסביר שתוביל למפץ פוליטי שבו מפלגות, גושים וקואליציות יתפרקו וישנו צורה. מעטים מיושבי הכנסת הנוכחית יוותרו בה גם בשנה הבאה. כדאי לטובתם, לטובתנו, שיתעשתו לפני שהם אוכפים בקשיחות את גזרות הסגר וקופצים שוב למים המסוכנים הללו בלי תכנית ליום שאחרי וללא אמון הציבור שאותו הפקירו.
אז איפה אתם בסגר?
בעז תמיר, ILE.
כתיבת תגובה