בין יציבות ליצירתיות: לאמץ את הקונפליקט שבתהליך הפיתוח

אוגוסט 29, 2016 • בלוג • ג'ים מורגן (Jim Morgan)

במכתב פתוח לעוסקים במתודולוגיית ה-LPPD, ג'ים מורגן (Jim Morgan) דן במתח שבין יציב ומשתנה בתהליך פיתוח המוצר, ומביא דוגמאות מתחום תעשיית הרכב.

המכתב פורסם באתר הרשמי של רשת Lean העולמית ,ותורגם לקורא/ת הישראלי/ת לאחר שיחה עם ג'ים ובהסכמתו. לקריאת המכתב במקור לחצו כאן. לחצו כאן לצפייה במצגת מבוארת של ג'ים המציגה סוגיות בפיתוח המוצר בגישת Lean.

הפוטנציאל האינסופי של חדשנות אנושית, או כוחה האדיר של סטנדרטיזציה? הרבה יותר מדי מהנדסים ואנשי פיתוח מוצר כיום מטים את הכף, שלא לצורך, לטובת אחד הצדדים. מצדו האחד של המתרס חוששים ה-"חופשיים ברוחם" שהתקניות על פי lean מגבילה יצירתיות ועלולה להוביל לעיצוב מוצרים משעממים עד כאב. מצדו השני, ה"טכנוקרטים" מפחדים ממרוץ משוגע וחסר-רסן שיביא לעלויות חריגות או כאוס כללי בתפעול ובביצוע. בכל פעם שאני פוגש אדם השבוי בתוך אותה תפיסה בינארית, אני מזכיר לו שמי שיודע להתמודד עם קונפליקטים עשוי למצוא בהם מקור הזדמנויות בלתי נדלה. זהו בהחלט המקרה כאן.

הדרך הפורה ביותר לגשת לדילמה הזאת היא להפסיק לראות בה בעיה של 'או-או', ולהתחיל לראות בה הזדמנות של 'גם וגם'. זהו הבסיס לתפיסת ה-"fixed and flexible" (קבוע וגמיש) שהתפתחה מתוך העבודה שלי כמנהל פיתוח בפורד בשיתוף עם הקולגות שלי במזדה לפני יותר מעשור, והביאה לתוצאות בשתי החברות. אני מאמין שלרעיון הזה, הנראה פשוט על פניו, עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת על יכולות פיתוח המוצר.

היסודות היציבים או הקבועים ("Fixed") בתהליך פיתוח המוצר מוסדרים לעתים קרובות על ידי סטנדרטיזציה של העבודה, הנסמך על ניסיון ואשר מתפקידו לתת מענה לבעיות טיפוסיות או חוזרות. במקרים אחרים מדובר באמצעי הבחנה המוטמע בתהליכי הפיתוח, המסייע לצוותים להבדיל בין תנאים שגרתיים לתנאים חריגים תוך כדי עבודה על פרויקט. כך או כך, מערכת התקנים הזו היא מנגנון עוצמתי ביישום הלקחים הנלמדים בין פרויקט אחד לאחר.

עם הזמן נצברים ידע וניסיון, התקנים מתעדכנים בהתאם, והחלטות מתקבלות על ידי המפַתחים (developers) במהירות גדולה יותר ובאיכות גבוהה יותר. כך, הקריטריונים המוסכמים (הנידונים ונבחנים בעקביות עם הצוותים) מאפשרים למידה ויישום של ידע חדש, ומפַתחים אינם נאלצים לבזבז זמן ומשאבים על מנת ללמוד מחדש. בנוסף, יישור קו עם היסודות הקבועים בפרויקט חיוני לניהול סיכונים באמצעות ניתוח הסיכונים (risk profile) של פרויקט או תוכנה.

יסודות משתנים או גמישים ("flexible") של פיתוח מוצר הם אלה התובעים חדשנות ויצירתיות לשם יצירת ערך נוסף עבור הלקוח. כאן נעוץ ייחודו של המוצר וההצדקה למשאבים המושקעים בפיתוחו. מכאן עשויים להתגלות ה-"מה" וה-"למה", אולם טרם נודע ה-"איך". עם היווצרותם של פערי הידע, גדלה כמובן מידת הסיכון, ואילו מחשבה חדשנית הופכת הכרח בהתמודדות עם האתגרים שמציבים אותם פערים.

למרבה המזל, היסודות הקבועים שהזכרנו לעיל מאפשרים למפתחי המוצר למקד כוחות ויצירתיות במקומות בהם הם נדרשים במיוחד. השילוב בין הבנה מעמיקה של אופני הייצור עם חזון אטרקטיבי באשר לטיבו של המוצר הינו חיוני. חשובה לא פחות ההבנה של כל אחד ואחת מחברי הצוותים מה חלקו במסגרת המאמץ המשותף. מכאן חשיבותם העצומה של הגדרת תכלית ויעדי הפיתוח (Chief Engineer concept paper) של המהנדס הראשי ושל פעילויות דומות מאותו הסוג.

 דוגמאות מתחום הפיתוח – מוצרים ותהליכים

הנה כמה דוגמאות לרעיון ה-'fixed and flexible' בתעשיית הרכב. הדוגמה הראשונה עוסקת בתקן של רכיבים המהווים פלטפורמות או יחידות תפקוד עצמאיות בתוך מערכת גדולה יותר. הסתמכות על תקנים יעילים בפיתוח ממשקים שתקינותם היא בעלת משמעות בטיחותית, מאפשרת חופש יצירתי מירבי בעבודה על הרכיבים האחרים. פיתוח המוצר נסמך אפוא על מספר דגמי-יסוד קבועים המבטיחים שמירה על מהימנותו ובטיחותו של המוצר הסופי, ועל אותם דגמי יסוד נוספים חידושים ושיפורים.

ניתן להביא בתור דוגמה את מכסה המנוע הקדמי. חלקו הפנימי של מכסה המנוע – שאינו מושך תשומת לב רבה מצד הלקוחות – מיוצר על פי דגם תקני שההתאמות היחידות הנעשות בו (של צורה וגודל) הינן פונקציונאליות גרידא (fixed), ואילו תכנון חלקו החיצוני – שהינו בעל חשיבות אסתטית ברורה – מצוי בתחום אחריותו הכמעט בלעדית של המעצב, הנדרש ליצירתיות מירבית (flexible).

לבסוף, מיקומם של חלקי היסוד אחד ביחס לשני ושיטות ההרכבה בקווי הייצור נותרים קבועים פחות או יותר ומתבססים על תרשימי תהליכים תקניים (Bill of Process). מרבית חלקי הרכב לעומת זאת, מעוצבים באופן שיביא לידי ביטוי את ערכם הייחודי. כך מתאפשר ליצרניות הרכב לתכנן יותר משמונה דגמים שונים מאד זה מזה (ולא רק בשם המודל), תוך שימוש באותו קו ייצור, ביעילות, גמישות ואיכות מקסימליות.

חשוב להדגיש כי היסודות הקבועים צריכים להיות נחלתם של רכיבים אחדים שלגביהם נרצה לצמצם את רכיב האי-וודאות לאפס. בדרך זו ניתן לשמור על תקנים ידועים מראש של איכות הביצוע והייצור בנקודות קריטיות, מבלי לוותר על חדשנות.

היכולת להבין ולהוציא לפועל את הרעיון ה-"fixed and flexible" סייעה לנו בחברת 'פורד' בתכנון כמה מן הדגמים החדשניים והמסעירים ביותר בהיסטוריה של החברה. העיצוב והגימור היו בשיאם, ואילו העלויות פחתו, תהליכים הואצו ואיכות המוצר עלתה.

דוגמה נוספת ועדכנית ניתן למצוא ב-Toyota New Global Architecture, תכנית שהשילוב שהציעה בין טכנולוגיות פורצות-דרך ובין תקנים הנסמכים על ניסיון של עשרות שנים הביא להפחתת עשרים אחוז ממשאבי הפיתוח, צמצום עלויות הייצור ושיפור משמעותי מבחינת איכות הנסיעה והתחזוקה של הרכב. למעשה מדובר באחד הגורמים המרכזיים העשויים להביא לעליית הרווחים בתעשיית הרכב.

רעיון ה-"fixed and flexible" חוצה תחומים ותעשיות, ולפיכך עשוי להתאים גם לתהליך הייצור, מערכת הניהול והאסטרטגיות הארגוניות שלכם. יחד עם זאת, הסוד האמיתי בהפיכתו לאפקטיבי עבורכם טמון בהבנה של מהו וכיצד נוצר הערך עבור הלקוחות וצוותי הפיתוח במקרה הספציפי. יש לזכור כי בורות היא יקרה ובזבזנית, ואילו ידע מעמיק הוא המפתח למהלך פיתוח אפקטיבי. כמו כן, אל לנו לשכוח את אותו מתח יצירתי שעמו פתחנו: כל קונפליקט או דילמה יכולים להפוך להזדמנות, אם רק תדעו לנתב אותם לערוצים הנכונים.

ג'ים מורגן

Lean Product and Process Development (LPPD) at the Lean Enterprise Institute

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *