סוף עידן המכונות: לקראת מטאפורה ארגונית חדשה

מאי 3, 2019 • בלוג • בעז תמיר ויעל הלפמן כהן

מטאפורות מעצבות את האופן שבו אנחנו חושבים ופועלים בעולם. אנחנו רגילים לחשוב על הארגון כמכונה, אך הגיע הזמן שנתחיל לדמיין אותו כאורגניזם חי, על כל המשתמע מכך.

“הדברים יגלשו להם לכל הכיוונים,

זה לא יהיה משהו שאפשר עוד למדוד בדרך כלשהי.”

(לאונרד כהן, ‘העתיד’)

פקעת חוטים סבוכה

הבטתי בטכנאי התקשורת שהוזמן להחליף את מערכת האינטרנט עומד חסר אונים מול ארון חשמל דחוס בחוטי תקשורת הסבוכים זה בזה. רק לאחר שעות של מאמץ הטכנאי הצליח להתחקות אחר הקשרים ולמפות את הקשר המלא בין נקודות התקשורת.

ניסיתם פעם לפתוח פקעת חוטים סבוכה? אחרי פרימה סבלנית וממושכת הפקעת אולי מתמעטת, אך הגרעין הסבוך עוד נותר. עכשיו דמיינו שהחוטים דינמיים, ובעודכם מנסים להתירם הם ממשיכים להסתבך זה בזה, והפקעת משנה צורה למול עיניכם. כך בערך נראים המאמצים להשליט סדר בארגונים רבים המבקשים להוביל מהלך של התחדשות ושינוי ארגוני.

מארגון מורכב לכאוטי

תפיסת העולם של המהפכה התעשייתית שוכללה על ידי פרידריך טיילור למתודולוגיית הייצור ההמוני, והולידה ארגונים מורכבים (Complicated) המתפקדים כמכונה – מכונת הארגון. את הארגונים, שהיו אמנם מורכבים, היה ניתן לפרק לתתי-יחידות פשוטות יותר, ולזהות בוודאות גבוהה קשרי סיבה ומסובב. באמצעות ניהול היררכי, חלוקה ברורה בין מוח וזרועות מבצעות. חלוקת המערכת ליחידות מתמחות נועדה לארגן את המכונה המורכבת, לצפות את התנהגותה ולתפעל את “לוח החשמל” הארגוני ביעילות ובהצלחה.

העשורים האחרונים עומדים בסימן מהפיכות הטכנולוגיה, התקשורת, המידע והמוביליות, שהפכו ארגונים רבים לפקעות סבוכות. ארגונים כיום מרושתים וקשורים לגורמים רבים מספור המשפיעים הדדית ובדרך בלתי צפויה על  סביבתם. קיים קושי בזיהוי הקשר בין הסיבה לתוצאה עקב ריבוי המימדים: ברוכים הבאים לסביבה הכאוטית (Complexity).

המעבר מסביבה מורכבת לכאוטית מחייב שינוי תודעתי (Mindset), דומה לשינוי הנדרש למשל משחקני רוגבי מקצוענים שעברו לשחק כדורגל ללא הכנה וגילו שעקרונות החשיבה והתרגילים שהטמיעו בהם במשך שנות אימון ארוכות הפכו למכשול ליכולתם להיות שחקנים מקצוענים. דווקא ככל שהשחקן הגיע לרמת מקצוענות ומיומנות גבוהה יותר, שינוי כללי המשחק יגרום לו לחוות יותר חוסר אונים. הניסיון, ההרגלים ותמונת העולם עשויים להפוך למלכודת.

אחריות ניהולית בעולם כאוטי?

כך גם בעולם הניהול. מנהלים מנוסים יגלו שכבר לא ברורה להם צורת ההתערבות הנדרשת, וכי הפעלת כוח עשויה להפוך בעיה שולית למשבר רב-היקף (ולראייה: משבר הניהול של קבוצת עלית הכדור רגל, מנצ’סטר יונייטד). תוצאת הפעולות כבר לא ניתנת לחיזוי, והפקעת ההולכת ומסתבכת מעידה על הצורך בשינוי המצב התודעתי.

תפיסת הארגון כמכונה – מורכבת ככל שתהיה – אינה מתאימה יותר לסביבה הכאוטית. דרושה מטאפורה ארגונית חדשה המציגה מודל מותאם לסביבה בלתי צפויה והפכפכה. חזון הייצור ההמוני חתר להשלטת סדר בסביבה המורכבת ולשליטת הטכנולוגיה בטבע, כעת נראה שהגולם קם על יוצרו והסדר המצופה הפך לכאוס בלתי נשלט.

ללמוד מהטבע

הטבע יכול לשמש מקור טוב למודל ניהול אלטרנטיבי, ולעיצוב ארגונים בסביבה כאוטית ודינאמית. מערכות החיים בטבע חייבות להגיב באופן קבוע לשינויים בסביבה ולהיות סתגלניות, גמישות, חיוניות וחסינות (Resilience) על מנת לשרוד. בניגוד למכונות, מערכות החיים בטבע נמצאות ב”שיח” מתמיד עם הסביבה – הן מתאימות עצמן לתנאי הסביבה וגם מתות ומתכלות בבוא זמנן כחלק ממחזור החיים.

לדוגמא:

  • מספר העלים על עץ מותאם לרמת האור בסביבה, כך שבימות החורף, מספרם פוחת עד כדי שלכת מוחלטת.
  • פרוות בעלי חיים משתנות בצבען ובעוביין בהתאם לעונות השנה. בחורף הן עבות וכהות יותר, לשמירה על חום הגוף.
  • באזורים של רעידות אדמה, שורשי העצים גמישים ובעלי דרגות חופש לתנועה בתגובה לרעשים.
  • כאשר שטפון הורס חלק מקן הנמלים, מספר הנמלים המוקצה למשימת בניית הקן גדל באופן אוטומטי, ואם גדל הסיכוי למצוא מזון באביב, מספר הנמלים המוקצה לאיסוף מזון גדל בהתאמה.

שינוי הנרטיב הניהולי

האתוס השגור של תפיסת הארגון כמכונה הוא מלכודת ואבן נגף הפוגעת בחוסן הארגוני. הנרטיב הניהולי הישן מעצב את האופן שבו מנהלים ועובדים חושבים על הארגון (למשל כאורגניזם מכני, אוטומטי וכו’) והדבר מעוות את תמונת המציאות ודרך ההתמודדות איתה.

הארגון “כמכונה” מצטיין ברמת סדר גבוהה, אך במכונה זו מתגלים סימני התפרקות ככל שהסביבה בלתי צפויה. הנרטיב הניהולי האלטרנטיבי בונה דימוי של ארגון כאורגניזם חי המגיב באופן דינאמי, סתגלני וגמיש לשינויים בסביבה.

בטור הבא נאפיין את טבעו של ה”סופר ארגון” (Supper Organism) החסין לשינויים וטלטלות, ארגון דינמי המנצל את המרחב הכאוטי על-מנת לצמוח ולשגשג.

ד”ר בעז תמיר, ILE, וד”ר יעל הלפמן כהן, מנכ”לית ארגון הביומימיקרי הישראלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.