סיפור ויראלי

מרץ 5, 2020 • בלוג • Boaz Tamir

כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ (הושע ח’ ז’) 

בנסיעה בקרון רכבת צפוף בשעות אחר הצהרים נפלט לי עיטוש קטן, שהקפיץ את שלושת שכניי ממקומם. ברגע של מבוכה הבנתי שיחד עם מיליארדים הפכתי שותף למיצג הריאליטי של בית האחות הגדולה: קורונה.

כותרות ראשיות מחדרי מצב, מניין מספר נשאי הנגיף (החולים והמתים), תמונות הפרמדיקים בחליפות חלל, מסיבות עיתונאים ומעל לכל אלה – המסכות. והנה נמצא נשא של הנגיף שביקר בחנות תחפושות, וברגע אחד חג פורים הופך לכיפורים. במקרה הזה לסיפור יש רק אחיזה מסוימת במציאות, אך הוא מתנפח לרמה שעשויה לשנות סדרי עולם, ולהפוך קטליזטור ואולי דווקא בלם לתהליכי הגלובליזציה, שינוי מודלים עסקיים ועקרונות ניהול.

המציאות מעוצבת על ידי הסיפור המהדהד בתקשורת וברשתות החברתיות. מקבלי החלטות ברמת המיקרו (הארגונית) והמאקרו (הלאומית) פועלים על יסוד נרטיב לא מבוסס ומגבירים בכך את תחושת חוסר האונים. עזבו את העובדה שהשפעת המוכרת קטלנית יותר, את שיעור התמותה האפסי בקרב הילדים והנוער, והזעיר בקרב הצעירים עד גיל 45. האם משיקול דעת או מהיסטריה נכנס העולם להסגר המאיים על חנק כלכלי ומקום עבודתם של מאות אלפי עובדים?

העולם עובר סערה כאוטית – התרחשות מן הסוג המכונה “הברבור השחור – איש לא יודע להעריך בפועל את רמת הסיכון לבריאות האישית, ובוודאי לא את השפעות הלוואי על הכלכלה, החברה והפוליטיקה הנגזרות מעוצמת ההגברה וההדהוד התקשורתי.

כך גם לגבי מקבלי ההחלטות במסגרות ציבוריות: מערכת בריאות המתקשה להתמודד עם מצבי שיגרה וחירום מוכרים, לא תוכל לעמוד בגלי חולי הקורונה הזקוקים התובעים היערכות שונה לחלוטין. האם המערכת הכלכלית בישראל תוכל לעמוד בסגירת בתי הספר והגנים לאורך זמן? ומי יפצה את בעלי ועובדי העסקים הקטנים, בתי המלון, החנויות ונהגי התחבורה הציבורית שנותרו חסרי תעסוקה לאחר שעבר בהם “נגוע” בנגיף?

חומרי היסוד של סיפור היסטרי בעידן הגלובליזציה.

בדרך הקשה העולם לומד שגם טכנולוגיית הבינה המלאכותית לא הצליחה לגלות את מקורות האפידמיה ובוודאי לא לעצור אותה. טכנולוגיית עלית בתחומי הרפואה, מדעי הטבע והפרמצבטיקה עדיין לא מצליחה לתת מענה מתאים בזמן אמת.

נגיף הקורונה מזעזע את פרדיגמת הניהול “המודרנית”. כבר עכשיו ניתן לומר כי גודל הארגון מסתמן כחולשה – ארגונים היררכיים מתגלים כשבירים ומקבלי ההחלטות עומדים בחשיכה. חברות מודיעות על עוצר נסיעות לחו”ל, ביטול כנסים, תערוכות ומפגשים עסקיים. האם מערכות התקשורת הווירטואליות מהוות תחליף ראוי למפגשים הבין-אישיים? האם מעבירים את כל עובדי המשרד לעבודה ווירטואלית מהבית? וכיצד מתנהלים ארגונים תחת עוצר ישיבות ודיונים רבי-משתתפים?

מעל לכל, משבר הקורונה מציג לעולם שיעור בצניעות ומגבלת הכוח האנושי. אפידמיה שהופכת גלובלית (Pandemic) ממחישה ביתר שאת את התלות ההדדית והבחירה הקשה בין בדלנות והסתגרות לפתיחות ושיתוף פעולה. בהמולת הסערה יש לחזור אל קולה הצלול של גרטה ת’ונברג המזכירה את דחיפות הטיפול המשולב באיומי איכות הסביבה, הטיפול בצומח ובחי שעשויים להיות מקור להגחת הנגיף. הלקח הנלמד מדרכי הטיפול באפידמיה בסין ואיראן מלמדים כי הסתרה וכיסוי אינן דרכים אפקטיביות להתמודדות. כך גם דפוסי ההתמודדות התקשורתית במדינות המערב, המעוררת בהלה ציבורית. מי שמנסה להציג את סיפור התחממות כדור הארץ “כמזימה שקרית” עלול לקבל חיזוק ממופע האימים של הקורונה. דרכי הטיפול באפידמיה מחייבים שקיפות, חשיפה מלאה ועבודת מחקר על בסיס מתודולוגיה מדעית.

בזמנים בהם “הברבור השחור” הפך לנורמה, האירוע מזמן לכל מי שעוסק בניהול מעבדה גלובלית לבחינתן של דרכי התמודדות עם תופעות חסרות תקדים. 

עם בוא האביב כבר ניתן יהיה להעריך האם וכיצד צורת ההתמודדות עם ווירוס שקיבל חיים עצמאיים, משנה סדרי עולם. אולי חלק מכל זה יוביל ללימוד והפקת לקחים בדרך אינדוקטיבית, העשויה להוביל לגיבוש תיאוריה ניהולית מעודכנת. אולי ניווכח כיצד תרבות ארגונית גמישה הערוכה כרשת מבוזרת של צוותים עצמאיים מוכיחה חוסן והתאמה מהירה לכל מציאות משתנה, לא רק בהקשר העסקי.

בעז תמיר, ILE.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.